מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל סבג. נולדתי באלג'יר שבמרוקו בשנת 1957 להוריי, מרים וכליפה מסעוד, יש לי שמונה אחים. בביתי דיברו עברית וצרפתית. עליתי לארץ בשנת 1961, כשהייתי בת שנתיים וחצי. עלינו מאלג'יר לצרפת ומשם לארץ, הגענו לנצרת עלית עם כל המשפחה המורחבת – דודים, סבא וסבתא ואנחנו המשפחה. גרנו בדירה של 50 מטר – חמישה אחים, הורים וסבתא. אחר כך נולדו עוד שלושה אחים וישנו בצפיפות בשני חדרים עם מזרונים בסלון. יום אחד ירד גשם והדירה הוצפה, הוציאו אותנו מהבית ואחר כך חזרנו. הבית עומד עד היום ולידו עץ ערבה שאבא שלי שתל וכל סוכות באים מכל נצרת עלית לקטוף ערבות. אני זוכרת שהייתה שכנה שהיו לה שני ילדים ואמרה לאימא שלי: "תמכרי לי שני ילדים", אימא שלי אמרה לה שתביא ילדים בעצמה…

בילדותי היה לנו כיף, היינו מקבלים דמי כיס לפעמים. אני זוכרת שאהבתי לשחק בקלאס, היינו משרטטים בעזרת גיר על המדרכה ואז קופצים לפי הכללים. למדתי בבית ספר בארץ ואני זוכרת שהיה לי שם טוב וכיף. לא חגגו לי בת מצווה, נהגו לחגוג רק ימי הולדת. למדתי עד כיתה י'.

התחתנתי עם סבא בשנת 1975, הכרנו דרך אחותו שהייתי חברה שלי. גרנו בנצרת עלית, נולדו לנו חמישה ילדים ובשנת 1989, אחרי שישראל הבן שלי נולד, עלינו לאלון מורה, שם נולדו לנו עוד שני ילדים. הרעיון בא בעקבות זאת שבעלי היה נוסע לישיבת "עטרת כהנים" לבקר את אחיו, יום אחד הגיע לתחנה מרכזית ומישהי בשם אורנה עמדה עם שלט "צא מהעיר לישוב צעיר", היא ליוותה אותנו עד שהגענו לאלון מורה. כיום אנחנו 32 שנים באלון מורה, טוב ונעים לנו, הילדים גדלו פה באווירה טובה וגם חלק מהנכדים גרים פה.

אהבתי לשחק כדורגל ולקפוץ בחבל, בהמשך למדתי מאמי לסרוג והייתי סורגת ותופרת המון. כשהגעתי לאלון מורה למדתי לבשל ועבדתי כמבשלת, עד היום אני עובדת כמבשלת במעון.

מנהגים מיוחדים: היינו מכינים מאכלים מיוחדים כמו קוסקוס בחגים, אפינו לחם מיוחד – מערוצ'ה. חגגנו את המימונה, בפסח אימא הייתה מכינה הכל בעצמה – תבלינים, עופות ועוד.

חנוכה בילדותי

בילדותי חגגנו את חג החנוכה בבית באלג'יר. הייתה לנו חנוכיה מיוחדת שהדלקנו בשמן. כל המשפחה הייתה מדליקה בחנוכיה אחת. היו לנו סביבונים ממתכת. נהגנו לא לעשות מלאכה חצי שעה לפני ואחרי הדלקת נרות. היינו אוכלים מאכלים מטוגנים כמו ספינג'ים ולביבות.

מסר מסבתא: המהות של החיים זה להעריך אחד את השני, את החבר, ההורים, המורים. דרך ארץ זה הדבר הכי חשוב, כשלבן אדם יש דרך, אדם שמעריך את עצמו יעריך את החברים ההורים, המורים, הרבנים שילמד אתם, ללמוד, ללמוד, ללמוד, תמיד ללמוד דברים חדשים ולא לומר "אני כבר יודע."

הזוית האישית

איתי: הכרתי יותר את סבתא בעקבות התיעוד לתכנית והיא סיפרה לי על החיים שלה.

סבתא רחל: שמחתי שאיתי תיעד אותי ואני מאחלת לו שתמיד ילמד דברים חדשים ויעריך את החברים, המורים והרבנים שילמד אתם.