מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כשאשכנזיה יקית פוגשת מרוקאי

סבא ווידל ואני
סבא כשהיה בן שנתיים
משפחת צרפתי וקורותיה

סבא פפי
אני קוראת לסבא שלי פפי, הוא נולד במרוקו בעיר פאס בשנת 1938. הסבא שלו מילא את התפקיד של הרב ראשי במרוקו ונפטר בשנת 1921. הוא שייך לשושלת רבנים ואפשר להגיע לפחות עד שנת – 1450. מסורת מסוימת מספרת שהמשפחה צאצאיו מרש"י (אבל בספק ). בגיל שישה חודשים ההורים עברו לקזבלונקה ובעצם גדל בעיר הזאת עד גיל 20.  הוא למד בבית ספר צרפתי ועבר את הבגרות. הוא היה מאוד ספורטיבי בעיקר כדורסל, שחייה, כדור מים כדור עף… והוא היה בצופים. לאחר מכן הוא נסע לצרפת בעיר שטרסבורג ללמוד רפואת שיניים, שם הוא הכיר את סבתי, דניאל והם התחתנו בשנת 1961. סבא פתח מרפאת שיניים בעיר קולמר. נולדו שני בנים גיל ואילן אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 החליטו לעלות לארץ והגיעו לארץ ב- 8 ליוני 1969.
 
סבא התחיל לעבוד כרופא שיניים בתל אביב. בנובמבר 1970 נולד הבן השלישי ירון שהוא אבא שלי (מאיה). הסבתא שלי ששמה דניאל ,התחילה ללמוד מתמטיקה אבל אחרי שהדוד שלי נולד הפסיקה והתחילה לעבוד במכון למחשבים הגדול שבצרפת. להם שלושה בנים גיל אבא לשישה ילדים אילן אבא לשלוש בנות. שניהים נולדו בצרפת והשלישי ירון שנולד בארץ והוא אבא שלי.
 
משפחת צרפתי מקורה כמובן בצרפת. בשנת 1306 היה גירוש יהודים מצרפת והיהודים האלו הגיעו לספרד. מאוד ידוע על גדולתה של יהדות ספרד ובשנת 1492 אחרי גירוש ספרד חלק מהיהודים הגיעו למרוקו העיר פאס היה מקור מאוד חשוב ביהדות, מאז גלות בבל זה היה מרכז יהדות הגדול בעולם שמה למדו רבי יצחק אלפסי (הרייף) הרמב"ם שהיה 5 שנים עם אביו רבי מימון ואחיו דוד. הם היו צריכים לברוח כי שלטון מוסלמי שלט: המלוכה של  אלמוחעדים שהייתה מאוד נגד יהודים ולמשל הרב של הקהילה הרב הכהן אבן שושן נרצח והמוסלמים חתכו לו את הראש ושרפו את גופתו.
 
בשנת 1492 הגיעה משפחת הצרפתי לפאס, אבל היה סכסוך גדול בעינייני הלכה בין התושבים שהיו קודם לבין המגורשים. במשך עשרות שנים לא אכלו את הבשר של השני לא התחתנו עד סביבות 1580, 1590 רב חשוב בשם רבי וידל הצרפתי הקרוי גם הקדמון או אלסניור איחד את כל החילוקי דעות הוא היה גם פילוסוף גם רופא ונשאר אחת מהדמויות החשובות של יהדות מרוקו. הוא כתב ספרים בין היתר "צוף דבש" למשל , רבי עובדיה יוסף הזכיר את הספר. לאחר מכן הייתה שושלת רחבה של רבנים חשובים בפאס עד פטירתו של רבי וידל הצרפתי שנפטר בשנת 1921 ושהוא הסבא של סבא שלי. 
 
אבא שלי ירון הוא בן 45 והוא מהנדס אלקטרוניקה הוא היה נשוי עם אימא שלי ששמה ליאת והם ההתגרשו לפני 4 שנים נולדו להם 3 בנות: יובל, שירה ומאיה. אימא היא עכשיו מורה לאנגלית בחוף השרון היא בת 43 והיא נולדה בשנת 1972. ההורים שלה גרים ברמת גן ואמא גם גרה ברעננה. אני הקטנה משלוש הבנות. נולדתי בקליפורניה שבארה"ב ויש לי שלוש אזרחויות אחת ישראלית וצרפתית ואמריקאית. יתכן שבזמן הרחוק אני אוכל להיות מועמדת לנשיאת ארה"ב. יש לי בבית ארנבת שקוראים לה פוטינה. יש לי שתי אחיות יובל ושירה שאוהבות אותי וגם אני אוהבת אותן.
 
שורשיה של סבתא דניאל
האבא של סבתא שלי ששמה דניאל ( דניאל – רוז – סילבר), נלקח למחנה ריכוז באושוויץ בבוכנבלד ונשאר יותר מארבע שנים. "המזל" שלו שהוא היה רופא והוא נלקח למחנות דווקא כרופא, הוא היה איש מקסים, תלמיד חכם, חזן מעולה ואהוב מכולם. הסיפורים שלו במחנות היו בין היתר לדוגמא: כשערב אחד נכנס לחדר של האסירים סגן המפקד הגרמני הנצי ודרש ממנו לצאת הוא חשב שרוצים להרוג אותו ולא הבין על מה, ואז הנצי אמר לו להכנס לרכב והוא חשב שרוצים להרוג אותו מחוץ למחנה. ואז הגיעו לרובת המגורים של הגרמנים ומהפקד אמר לו להכנס לבית שלו כי הילד שלו חולה והוא רוצה שהוא יטפל בילד הסבא רבא שלי אמר למה אני? יש רופאים גרמנים פה ואז הקצין ענה לו אני מאמין בך. ואחרי שהוא טיפל בילד הקצין הסתובב וראה שאשתו הכינה עוף. הוא בא לקח את העוף ומסר אותו לד"ר יונה זילבר כששאלו אותו "ומה עשית אז?" הוא ענה בצניעות: "חזרתי לחדר וחילקתי את העוף לכל האסירים שהיו בחדר. 
 
עוד שני סיפורים: מכיוון שהוא היה בין הרופאים הראשונים שהגיעו למחנה אושוויץ וכל פעם שקבוצה חדשה הגיעה הוא היה צריך לעמוד דרך ד"ר מנגלה שהיה רופא נצי מאוד אכזרי שעשה ניסיונות קשים על האנשים שהיו שם. וכשיונה ראה חבר הוא העיז אולי אפילו כי היה נאיבי לגשת למנגלה ולבקש לאשר לחבר לצאת מהקבוצה ואז להציל אותו. יום אחד כשהיה בחצר עם כל האסירים רב גדול ממוצא פולני הוא קרה לו. הוריד את הטלית ואת התפילין ורצה לתת ליונה. יונה לא הבין והרב אמר לו: "קח את זה כי אני יודע שאתה איש נהדר". יונה ענה לו: "אבל אתה תצטרך את זה עוד" והרב ענה לו: " לא אני גמרתי כבר אבל אתה תצא מזה".
 
עד היום האחרון הוא הניח את התפילין ולבש את הטלית וכשהוא נפטר הבן שלו המשיך להניח תפילין. בשנת 1972 יונה עם אשתו כרמן החליטו להפסיק לעבוד ולעלות ארצה, אבל לצערי כל המשפחה בדיוק דווקא שהוא היה צריך לעלות למטוס הוא נפל ונפטר בשדה תעופה של פריז. לאחר מכן הוא נקבר בקיבוץ, שדה אליהו שבבית שאן, קיבוץ שבו הבן אברהם הוא חבר בקיבוץ. הסבא שלי וידל שהוא חתנו היה מאוד עצוב וחברה שלו שראתה אותו ככה אמרה לו זה גורל של אנשים חשובים כמו הסיפור של משה רבנו שאחרי כל מה שהוא עשה לעם ישראל הקדוש ברוך הוא לא נתן לו להיכנס לארץ ישראל. 
 
תשע"ו

מילון

כשאשכנזיה יקית פוגשת מרוקאי
מפגש בין יהודיה ממוצא אשכנזי (מדינות אירופה, ארה"ב...) ליהודי ממוצא ספרדי(מרוקו, מדינות ערב)

ציטוטים

”שאחרי כל מה שיונה עשה לעם ישראל הקדוש ברוך הוא לא נתן לו להיכנס לארץ“

הקשר הרב דורי