מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק כוכבי. נולדתי בשם צ'ילג אישטוון בשנת 1939 בבודפשט, הונגריה. הוריי מלוין וזולטן צ'ילג נהרגו בשנת 1945 בשואה. אבי גוייס לצבא ההונגרי ונורה בניסיון בריחה לקראת סוף המלחמה. אמי נרצחה במחנה הריכוז ברגן בלזן. נותרנו שלושה אחים: אחותי יפה נפטרה בשנת 2019 בגיל 85 ואחי מאיר יבדל לחיים ארוכים הוא בן 89 כיום (2021).

גדלתי בבודפשט ובשנת 1944, עם כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים בחודש מרץ, עברנו ל"בית מוגן" ומשם לבית מחסה לילדים בגטו של בודפשט. את כיתה א' למדתי בכנסיה בכפר שיולד. גרתי אצל בן דוד. כיתה ב' למדתי בבודפשט במסגרת מוסד לילדים יתומים.

אחי עלה ארצה בשנת 1946. בסתיו 1947 כשאני בן 8, עזבנו אחותי ואני לצרפת במסגרת "עליית הנער". בחודש מרס 1948 עלינו ארצה באוניית עולים שהפליגה ממרסיי דרך אלכסנדריה שבמצרים לחיפה ומשם העבירו מאותנו  בליווי משוריינים למחנה עולים בעתלית.

בשנת 1963 נישאתי לתקוה ניסן, יש  לנו שלושה ילדים: רוני אורית וקרן. רוני נסע ללמוד בארה"ב, התחתן עם יעל ולהם שלושה ילדים: אורן איתי ונגה. לאורית נולדו שתי בנות תאומות – שירה ומאיה. לקרן שלושה ילדים – יהלי, הילה  ואורי.

אחרי שאני ואחותי עלינו ארצה, הגענו לעתלית והועברנו למחנה עולים חדשים ומשם למעברה ברעננה. מאיר אחי שעלה לפנינו ארצה היה במשק הפועלות בפתח תקווה, לקח את אחותי יפה למשק הפועלות והשאיר אותי לבד. אחרי שיפה ומאיר עזבו, עליית הנוער העבירו אותי לכפר סבא למוסד אונים ומשם למוסד בן שמן. כשהגעתי לבן שמן פגשתי את מזכיר הכפר שנתן לי את השם כוכבי במקום שם משפחתנו צ'ילג, שפרושו כוכב.

בן שמן הייתה כור ההיתוך של ילדים מעולמות שונים – ילדים מעולי המזרח, ילדים שהוריהם הכניסו אותם למוסד מסיבות אישיות ובקבוצה שאני השתייכתי אליה, ילדים יתומים יוצאי שואה שעלו ארצה מאירופה. בחברת הילדים בבן שמן היו ארבעה קבוצות ובכל קבוצה 30 ילדים . בכיתות ג' עד ח', בימי חול  למדנו מ – 8:00 עד 1:00. בצהרים שיחקנו במגרש כדורגל כדורסל ושחינו בבריכה, שהייתה ליד החדר בו גרתי יחד עם עוד שלושה ילדים. השתתפנו בחוגי מוזיקה, אמנות, שחמט ובנוסף גם בנוער העובד שזו פעילות ממש דומה לצופים. בערב מדי פעם, הייתה לנו שיחה קבוצתית עם המדריך ואז הינו קוראים ספר והולכים לישון בתשע.

חברת הילדים בבן שמן

ביום שישי בשעה 3:00 נפסקת כל העבודה, יורד המסך. הילדים מנקים את החדרים. מתלבשים ומתקלחים. בשעה 4:00 מקיימים ארוחה קלה בקבוצות, שרים שירי שבת ומקריאים סיפור בעל תוכן יהודי (אגדות חז"ל, סיפורי חסידים וכו'). בשעה 6:30 מתכנסים בבגדי שבת בחדר האוכל הגדול לקבלת השבת. קודם שרים ואחר כך תלמידה מדליקה את הנרות, אחר כך נגינה, מקריאים פסוקים מפרשת השבוע, ואז ניגשים לסעודת שבת ואחר כך זמירות. בשבת בבקר קונצרט של מוסיקה קלאסית… בשבת לפנות ערב מקיימים סעודה שלישית ושוב שרים ביחד. מורה מספר אגדה, שרים 'המבדיל' ותוך כדי השירה מדליקים האורות.

בכל חופשת חג כל הכפר היה מתרוקן והילדים היו נוסעים לבני משפחה שלהם. המשפחה שלי בארץ היו אחותי ואחי והייתי הולך ברגל לאחותי ואחי שהקימו ישוב בכפר דניאל, הקרוב לבן שמן, או נוסע באוטובוסים לדודתי, שגרה ליד חיפה בתל חנן. זיכרון מאוד גדול שלי מחיי כילד בכפר, הוא  טקס חג השבועות. בכל שנה היה טקס העלאת ביכורים, הצגות ותהלוכה. הטקס הזה קיים עד היום והייתי נוסע לשם עד גיל 70, כל שנה, כדי לראות את הטקס ולפגוש את חברי הילדות שלי.

בכיתות ט' – י' היינו לומדים כל יום מ -8:00 עד 1:00, אני הייתי רפתן, הייתי קם כל יום ב – 4:00 בבוקר לחלוב את הפרות, להאכיל אותן, לנקות את הרפת וב– 8 בבוקר הייתי הולך לבית הספר עם בגדים מסריחים. בתקופה זו הייתי כתב העיתון "אנחנו" שהיה עיתון נוער. הייתי נוסע בארץ לאירועים שונים, כותב עליהם והם היו מתפרסמים בעיתון.

הדמויות שהשפיעו על חיי ועיצבו אותי מנער לאדם בוגר מתקופת שהותי בבן שמן הם: יוסף יעקובסון, המנהל החינוכי של הכפר, שלימד אותנו את אהבת האדם והעזרה לזולת, ונח שקלר, שהיה מורי ומדריכי עד כיתה ח', הוא חינך אותנו לחיי חברה ולאהבת השלום. בעת כתיבת דברים אלה נח הוא בן 103 שנים. קבוצה של חניכים שנח היה המורה שלהם נפגשת אתו כל שנה פעמיים לפחות ומכבדת את המחנך שכל כך השפיע עלינו, ונתן לנו ערכים חשובים לכל החיים. מנהל הכפר ומקימו (בשנת 1927), דוקטור ליהמן, נטע בחניכי הכפר את אהבת המוזיקה, אהבת האמנות ואהבת השבת.

אני ממשיך לשמור על קשר עם קבוצת חברים מבן שמן. אנחנו נפגשים פעם ופעמיים בשנה ומחליפים מסרים בדאר האלקטרוני. עד לפני כעשר שנים נהגנו גם להיפגש בחג שבועות.

המסר שלי מבן שמן הוא שאין תחליף להקניית ערכים וחינוך בגיל הילדות והבגרות. מה שההורים, המורים והחברה מקנים לך בגילאים אלה זה מה שאתה. בן שמן עיצב אותי כנער לאהבת הארץ, שיתוף, עזרה לזולת וסבלנות כלפי האחר. בן שמן היא כור ההיתוך בו נקבעה דמותי וערכי חיי, שלי ושל אלפי ילדים.

הזוית האישית

סבא איציק: חוויה מרגשת. שמחתי שהיה ביכולתי לחלוק עם נכדי חלק מעברי. תמיד טוב להיות עם נכד כמוך, נבון ורגיש.

הנכד יהלי: היה לי מעניין וכיף ללמוד על הילדות של סבא למדתי מילים חדשות וחזקתי את הקשר עם הסבא החם והאוהב שלי.