מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לשתף במסע המיוחד והמרגש של שלום חטיבה, סבא שלי, אביו של אבא שלי, שנולד בעיר "אוני" בגיאורגיה.

כשהיה סבי בן 7, התחיל ללמוד בבית הספר בכיתה א'. סבא מספר כי היו לו הרבה חברים בתקופה ההיא. חבר אחד קרוב אליו במיוחד, התקשה בלימודים ועל אף שסבא ניסה לעזור לו, הוא לא הצליח ולכן החבר נאלץ להישאר כתה. סבא ציפה כי החבר יחזור ללמוד איתו, אך לצערו זה לא קרה ומאז דרכיהם נפרדו.

סבא מספר שהוא היה תלמיד טוב מאוד ומוערך על ידי כל המורים.

בגיל 16 סיים סבא את לימודי התיכון, אך להורים לא היו אמצעים לממן עבורו לימודים על תיכוניים. סבי היה עקשן ושאפתן ולא וויתר. בגיל צעיר (16) הוא עבר לבדו לעיר הבירה "טיבילסי" כדי ללמוד כלכלה באוניברסיטה. כדי לממן את הלימודים הוא עבד קשה מאוד, הוא ניהל במקביל 2 חנויות, תוך כדי השקעה בלימודים. הוא הצליח מאוד בעבודתו וההנהלה העריכה את עשייתו ואת העמידה ביעדים שהוגדרו לו.

בשנת 1967 החלה עלייה גדולה מאוד מגאורגיה לישראל, אך לסבי ומשפחתו לקח 4 שנים עד לקבלת הויזה לישראל. רק בשנת 1972 סבי ומשפחתו הצליחו לעלות לארץ ישראל.

סבי התקשה למצוא עבודה בישראל, למרות שהגיע מלומד ועם יכולות גבוהות, בין היתר משום שלא ידע עברית. הוא היה חדור מוטיבציה להתאקלם בארץ ולממש את יכולתו המקצועית, ולכן מיד החל בלימודים באולפן להשלים את הלמידה של השפה העברית.

בתוך 4 חודשים, במקום חצי שנה שמוגדר באולפן, סיים את לימודי העברית, ומיד לאחר מכן התקבל לעבודה בבנק אוצר החייל, כעובד זוטר, פקיד.

בשנת 1979 (עדיין עולה חדש של 7 שנים בארץ!!!), מינו את סבי למנהל בנק של בסיס חצרים, בהמשך קיבל אחריות נוספת לניהול בנק נוסף בבסיס "תל נוף". גם שם סבי הוכיח את עצמו, השקיע, התמיד והוא קיבל כמה פעמים הצטיינות בעבודה.

סבי התחתן עם סבתי מרים בשנת 1973 ויחד הם הקימו משפחה נפלאה – ארבעה ילדים ו-10 נכדים.

לפני 5 שנים חלה סבי במחלת כליות קשה והוא היה צריך השתלת כליה. שזה מסע נוסף בחייו של סבי, וגם שם הוא ניצח כנגד כל הסיכויים……

הזוית האישית

הנכד אלעד: נהניתי מאוד לבצע את העבודה, היה מרגש במיוחד לשמוע את סבי ואת ההתמודדויות שהיה צריך לעבור לאורך חייו גם מבחינה כלכלית, לימודית, העלייה לארץ, מציאת מקום עבודה ומצב בריאותי מורכב. מתוך הריאיון והשיחה עם סבי למדתי כמה התמדה וכח רצון יכולים להשיג כל מטרה, ושאסור לוותר ולהרים ידיים גם כאשר הדברים לא פשוטים וכשנראה כאילו אין סיכוי. סבי מבחינתי מהווה מודל לחיקוי, הערצה וגאווה.