מאגר סיפורי מורשת

אבי, יהושע (שוקי) גרוס נולד בליל הסדר בשנת 1937 בתל אביב, כבן יחיד לפרץ ושרה גרוס.

בבית דברו בשפה העברית (או ביידיש כשרצו שאבא לא יבין…).  

 

בשנת 1939 כשהיה בן שנתיים, אמא שלו רצתה לקחת אותו לפולין כדי להראות אותו למשפחה שם. אבא שלו שמע ברדיו את דברי היטלר ואסר עליהם לנסוע לשם. כך הם ניצלו מהשמדה.

בתקופת מלחה"ע ה-2 האיטלקים הפציצו את תל אביב. ההורים שלו השאירו אותו אצל חברים. החברים מיהרו לרדת למקלט ושכחו אותו למעלה בדירה בגיגית ("פיילה"). אבא נהג ללכת לבית הכנסת בחגים ומדי פעם גם בשבתות. בבית נהגו לעשות קידוש כל ערב שבת.

הוא התגורר עם הוריו ברחוב אנגל בתל אביב (סמוך לשדרות רוטשילד) בדירה שחלקו יחד עם דייר נוסף. אבא זוכר שישב ועשה שעורים ותמיד היה רעש בבית של אורחים ושל הדייר שגר עימם.

אבא למד בגימנסיה "בלפור"  עד כיתה ד'. מכיתה ד' הגימנסיה התפרקה והוא נאלץ לעבור לביה"ס אחר. אבא בחר ללמוד בבית ספר דתי בשם "ביל"ו", מכיוון שבגימנסיה בלפור נהגו לפרש את התורה לפי פרוש גורדון והוא רצה ללמוד לפי פרוש רש"י. הוא למד בכיתה של בנים ללא בנות עד כיתה ח'.

 

בביל"ו היה בית כנסת צמוד ומכיוון שקרא יפה בתורה היו מזמינים אותו לקרוא בתורה באירועים ייצוגיים. למשל, בבר מצווה של הנכד של דוד בן-גוריון הזמינו אותו לקרוא בתורה. אבא היה אז בן 12 וראה את בן-גוריון בפעם הראשונה כי לא הייתה טלוויזיה ולא ידעו איך הוא נראה. בן-גוריון אמר לו "יישר כוח" על הקריאה היפה. מי שעזר לאבא ללמוד לבר המצווה שלו היה המחנך שלו בביה"ס ביל"ו. את הנאום לבר המצווה הכין בעצמו. המסיבה הייתה ב"קפה תמר" ברחוב שנקין שם השמיע את נאום הדרשה שלו.

מביל"ו החליט לעבור לתיכון עירוני א' (למעשה, זוהי גימנסיה בלפור לאחר שנמכרה לעיריית ת"א והפסיקה להתנהל כמוסד פרטי). אמנם היה זה ביה"ס חילוני, אך אבא היה פעיל בצופים דתיים. מכיוון שהיה בן יחיד ההורים שלו לא נתנו לו לצאת לטיולים. כל הזמן דאגו שלא יקרה לו כלום. בגימנסיה למד במגמה הומנית. מי שבעיקר השפיע עליו היה המורה לספרות ושירה אנגלית. למדו בע"פ הרבה שירים אנגליים ואבא מאוד אהב את זה.

יום אחד, בן-גוריון נאם בפני תלמידי התיכון וקרא להם להתנדב לעבודות חלוציות. באותו כנס נכח עיתונאי של עיתון "במחנה גד"נע" .שמו של העיתונאי דן אלמגור. בכתבה שהתפרסמה הייתה תמונה של סבא ומעליה הייתה כותרת "נצא למדבר".

 

ביום הכרזת המדינה שהתקיימה בתל אביב. הוא יצא לרחוב לרקוד עם כולם. הייתה שמחה גדולה.

במלחמת השחרור היה רוב הזמן במקלט בבית של שכנים ממול לבית שבו התגוררו. כל הזמן שמעו הפצצות.

כשהתגייס לצה"ל, בגלל היותן בן יחיד לאחר הטירונות שלחו אותו לאפסנאות ורצו להציב אותו בגדנ"ע בבאר אורה. אמא שלו לא הסכימה, והגיעה עד הרמטכ"ל לשם כך, ולבסוף נשלח לבסיס גלילות. למרות שהיה רק רב"ט הייתה עליו כתבה בעיתון שהכותרת הייתה  "האפסנאי המשורר" כי תלה שלט על דלת האפסנאות בו נכתב: "שיר מזמור לעומדים בתור מעת האפסנטור". בצבא התברר לו שיש לו יכולת חיקוי של שחקני תיאטרון והיה מופיע בערבי הווי וחיקוי של שחקנים ושחקניות כמו, חנה רובינא וחנה מרון. אבא חשב ללכת ללמוד משחק ורצה להיות שחקן תיאטרון.

 

בתקופת שירותו הצבאי הכיר אבא את אמא. אביה של אמי, שהיה עו"ד, שכנע אותו ללכת ללמוד משפטים ולרדת מהרעיון המטורף של לימודי משחק. כך, אחרי הצבא, הלך אבא ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. הוא קיבל מלגה ללימודים בגלל שהיו לו ציונים טובים בגימנסיה. אבא למד יחד עם אמא משפטים. בהתחלה גרו כל אחד בנפרד בדירה שכורה בירושלים ובזמן הלימודים התחתנו ועברו לגור ביחד.

 

בימי שישי היו באים לת"א. אבא עבד בסוכנות הידיעות "יוניטייד פרס". הוא היה מקבל בטלפרינטר כתבות מהעולם, מתרגם אותן לעברית במכונת כתיבה ומדפיס אותן. שליחים מכל העיתונים היו באים לאסוף את הכתבות המתורגמות. מקץ ארבע שנים של לימודי משפטים, על מנת לקבל רישיון עו"ד, החל בהתמחות אצל עו"ד ידוע שהיה נשיא לשכת עו"ד. בסיום ההתמחות קיבל את הרישיון המיוחל, עבד כשכיר במשרד עו"ד, לאחר מספר שנים הצטרף כשותף ואח"כ ניהל אותו לבד. בשנת 1975 מונה לשופט שלום בת"א. אחרי 4 שנים קיבל מנוי לבית המשפט המחוזי. אבא כיהן כשופט משך 32 שנה. בתפקידו האחרון היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בת"א. אבא ישב במשפטים של גדולי הפושעים בארץ, כמו הרצל אביטן, הלפרון.

 

בתקופת השיפוט חיבר ספר חידודי לשון בנושאים משפטיים, שנקרא: "כבודו מלא אולם". בנוסף פרסם רשימות הומוריסיטיות בספר שנקרא "אולם ומלואו".

 

לאבא הרבה תחביבים: קריאה, מוסיקהֿ, טיולים, תיאטרון. כיום, אבא חבר במספר ועדות כמו ועדה לכספי השואה, יו"ר בית המשפט להתאחדות הספורט ומארגן השתלמויות בנושאים שונים הקשורים למשפט ספרות ועוד.

 

עוד על תחנות בחייו של אבא בקישור זה באתר האינטרנט הבא…