מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כך היה, כך צריך היה להיות

סבא רבא משה וסבתא רבתא מרים ואני כיום
הספר שסבא הוציא על חייו
ילדי טהרן

סבא- רבא משה מספר: נולדתי בפולין בשנת 1934 בעיר קאלושין ליד עיר הבירה וורשה. כשהייתי בן 5 פרצה מלחמת העולם השנייה, הגרמנים כבשו את העיר ושלטו בה.

משפחתי נאלצה לברוח מהגרמנים אל הרוסים. מכיוון שלא קיבלנו אזרחות רוסית, גרשו אותנו לסיביר. שם שהתה משפחתי במשך שנה. אבי עבד בכריתת עצים ביערות ואח"כ הוביל את העצים לנהר בעזרת סוס. משם משפחתי התגלגלה לעיר "סמרקנד" אשר באוזבקיסטן.

גרנו שם במשך שנה. התייתמתי מאבי שנפטר ממחלה כשהייתי בגיל 8 בלבד, והועברתי לבית יתומים למשך 4 חודשים. לאחר מכן יצאנו במסע של יתומים מאוזבקיסטן לפרס, כאשר אימי ואחי הגדול נשארו שם בסמרקנד.

הביאו אותנו לטהרן אשר באירא,ן לא היתה אפשרות להטיס אותנו במטוס לארץ ישראל, ולא במכוניות דרך עיראק וגם לא באוניה דרך המפרץ הפרסי, מפני שהציוד היה נחוץ למאמץ המלחמתי נגד גרמניה. לכן התעכבנו בטהרן במשך חצי שנה.

באחד הימים הודיעו כי מחכה אוניה במפרץ הפרסי ועלינו לעלות מהר על הרכבת כדי להגיע לאוניה שמחכה במפרץ הפרסי.  משם הפלגנו  עד לעיר קרצ'י אשר בהודו, שם שהינו  שלושה שבועות. אחרי שלושה שבועות עלינו על אוניה אחרת שהסיעה אותנו לכיוון העיר סואץ, אשר במצרים. בדרך הותקפנו על ידי מסוקים איטלקים ונכנסנו לשדה מוקשים. כשהגענו לעיר סואץ ירדנו אל הרכבת שחיכתה לנו, וכל ילד קיבל שקית ממתקים ודגלון קטן של ישראל.

בתאריך 18.2.43 יצאנו מהעיר סואץ ברכבת בנסיעה שארכה כ-24 שעות והגענו דרך עזה, לעיר רחובות ומשם לעתלית. כשירדנו מהרכבת קיבלנו לחמניות טריות עם חלב חם ועשינו מקלחות, וגם עשו לנו חיטוי ב-די.די.טי. במחנה בעתלית שהינו במשך ארבעה ימים.

בהתחלה היינו מחביאים ערמות תפוזים מתחת למזרן ואחר כך כשהביאו עוד אוכל ראינו שיש מספיק ולא צריך להחביא. עם בואנו אל הארץ כינו אותנו בשם "ילדי טהרן". לאחר השהייה בעתלית נלקחנו למחנה מיון בחיפה, ומשם נשלחתי למוסד ילדים של עליית הנוער שנקרא "אורה" ושם גדלתי ולמדתי.

סבא כתב ספר על סיפור עלייתו, ואם אתם רוצים לדעת עוד אתם יכולים לקרוא את ספרו "כך היה, כך צריך להיות."

הזוית האישית

למדתי מסבא שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, כי פעם לא היה מה שיש לנו היום והם היו צריכים להסתדר ממה שיש אז הם פשוט החביאו אוכל כי פחדו שלא יהיה וכשהגיעו לארץ-ישראל הבינו שהם כבר לא צריכים להחביא ושיש אוכל בשפע. סבי עבר תלאות רבות, עד שהגיע לארץ-ישראל. למדתי ממנו על נחישות ואומץ לב. אני מאחלת לסבי בריאות, נחת, שמחה ושימשיך לפתור תשבצים.

מילון

ושבו בנים לגבולם
כאשר קבוצה של אנשים חוזרת אל מקום חשוב ויקר למענה. כמו שעם ישראל שב אל ארץ ישראל. סבי הגיע לארץ- ישראל, לארץ הקודש.

ציטוטים

”בהתחלה היינו מחביאים ערמות תפוזים מתחת למזרן ואחר כך כשהביאו עוד אוכל ראינו שיש מספיק ולא צריך להחביא.“

הקשר הרב דורי