מאגר סיפורי מורשת

קצת על עצמי

נולדתי באיראן (פרס) בשנת 1944 להוריי מרים ומורד ידידי.

באתי ממשפחה של חמישה ילדים: הושנג, פירוז ז"ל, הומה ז"ל וחוסרו. שניים נפטרו אחרי שעזבנו את איראן.

החיים באיראן

למדתי באיראן עד בית ספר תיכון וסיימתי אותו. לאחר מכן, עבדתי בחברת תרופות במשך שש שנים.

לאחר מכן, התחתנתי בגיל 20 והבאתי שני ילדים חכמים מיכאל ורמי שנולדו באיראן. בעלי יואב אדיבי עבד במשרד ממשלתי ולכן כשהייתה המהפכה באיראן בשנת 1979 היינו חייבים לברוח. הבן שלי היה בגיל 13 ופחדנו שייקחו אותו לצבא המוסלמי. הייתי מוכרחה לברוח מאיראן אני ושני הילדים ברחנו בגבול בלי שום דבר. בעלי נשאר באיראן בגלל אמו שצריך היה להביא אותה לישראל. היה קשה להביא אותה בדרך שלנו וקשה היה להשאיר אותה לבד בבית אז אנחנו ברחנו ברגל לכיוון הגבול בלי אוכל ובלי רכוש, רק עם שקית בגדים אחת. ברחנו לפקיסטן ומכיוון  שהדרכון שלנו היה מזויף לקחו אותנו לכלא ורק בזכות שהיה לי כסף שילמתי להם ונתנו לי דרכון חדש ומשם נסענו לדנמרק. אחר כך לברצלונה ומשם לאתונה ומשם לישראל.

החיים בישראל

כשהגענו לישראל בשנת 1982 לבד בלי שום משפחה לקחו אותנו למרכז עולים בקרית גת. היינו שם תשעה חודשים. אחרי חודש קראו לבני שיילמד ילדים חשבון בבית הספר ולא האמנתי. בסוף בא המנהל הביתה ואמר לי שיש לי ילדים מבריקים ומחוננים. אני רציתי לחזור לאיראן אבל הילדים לא רצו בשום אופן. אחרי תשעה חודשים בעלי הגיע עם אמו.

כיום שני הבנים עובדים בחברת הייטק וברוך השם מוצלחים עם תואר בכלכלה.

כיום יש לי שישה נכדים: נדב, נועם, יובל, אוראל, נויה ואריאל

חנוכה

חג חנוכה בשבילי הוא חג של נס.

לפני 31 שנה נכדה של אחי נפלה בגיל שנה ושלושה חודשים מקומה רביעית. היא נפלה ממש ליד הממטרה על פרח ומיד יצאה שכנה עם רכב שהובילה אותה לבית החולים. בנס גדול התינוקת יצאה ללא פגע. כיום היא בת 32 עם שתי בנות. האירוע התרחש בחנוכה וזה הנס המשפחתי שלנו. גם נולד לנו נכד חמוד.

סיפורו של חפץ

יש ברשותי שקית גובלן, רקומה בעבודת יד. השקית עוברת מדור לדור כבר 250 שנה והיא שימשה כשקית לפירות יבשים בט"ו בשבט. סבתא רבתא נתנה גובלן לאמא שלי כשהיא נפטרה בת 100 שנה. בזמנו היו נותנים לילדים בט"ו בשבט שקית מלאה בפירות יבשים.

כשברחתי מפרס לא הבאתי איתי שום דבר חוץ מהגובלן. הראיתי לאמא שאני שומרת את זה ובלי שידעתי היא שמה את הטבעת שלה בתוך שקית הגובלן.

הזוית האישית

אנו מאוד אוהבים את המפגשים המשותפים של הקשר הרב דורי ואת הפעילויות המשותפות. אנו לומדים הרבה אחד על השני ואחד מהשני, בהדרכתה של המורה אורלי פיינה.