מאגר סיפורי מורשת

ואלה הם תולדות חיי סבתי: סבתי עליזה, נקראה דווקא בשם זה על שם סבתא שלה, עליזה. סבתי נולדה בעיראק בעיר בגדאד. סביבת הנוף בעיר הזו הייתה מאוד יפה, סגגנונית, מרהיבה ובעלת מבנים מפוארים. ביתה של סבתי היה גדול בעל שלוש קומות ושישה חדרים. בביתה היתה עוזרת שבתפקידה היא כובסת וגם עוזרת כטבחית ולכן הם לא התאמצו כלל, וחיו אורח חיים נעים ורגוע. הם התגוררו בקרבת חוף הים וכן היה גם בית כנסת ואווירה יהודית. שמות הוריה היו: חילוואה ונעים. שמות אחיה היו: ראובן, תקווה ושאול. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה מורה בבית ספר. הוריה היו נדיבים, עוזרים לזולת וטובי לב. סבתי מספרת שהוריה היו יפי תואר ומראה, אביה היה קירח, גבוה קומה ורזה, אמה הייתה אישה יפה, שערה היה ארוך ושטני ובנוסף היא הייתה רזה. הוריה היו מתלבשים מאוד יפה ומכובד, אביה היה לובש חליפות מחויטות ואמה הייתה לובשת שמלות אופנתיות וקלילות. כל האחים שלה עלו בשלום ובבריאות לארץ.

המאכלים השגרתיים שהם היו אוכלים בביתם היו מאכלים עיראקים כמו קובה אורז, וכן מאכלים עממיים כמו דגים, קציצות, סלטים ועוד. בשבתות הם היו נוהגים לטייל בפרדסים, בפארקים מרהיבים ולבקר את המשפחה המורחבת שגרו בקרבת מקום. המאכל האהוב על סבתי היה קובה אדומה ואורז אדום עם עדשים. מקום מגוריהם היה בשכונה יהודית אך היו להם שכנים ערבים-עיראקים שהיו איתם ביחסי ידידות ושלום. מקומות המפגש של היהודים היו בבתים אחד של השני וכן בשמחות בבית הכנסת כמו ברית מילה, בר מצווה ועוד. את הביגוד שלהם הם היו קונים בחנויות מפוארות ואיכותיות של ביגוד עשיר. המצרכים העיקריים שהיו קונים למחייה היו קמח לאפיית חלות, מזון בסיסי לבישול וחומרי ניקוי מהשווקים השונים. סבתי הייתה בקשר טוב עם השכנים. בני דודיה היו בשבילה כמו חברים, הם גרו בקרבת מקום. בשעות הפנאי הם האזינו לשירים ברדיו שיחקו במשחקים כמו חבל, גומי, חמש אבנים ועוד.

סבתי למדה בצריף במעברות, בית ספרה היה ממלכתי דתי ושם הם למדו חשבון, עברית ותנ"ך. היחסים של סבתי עם המורים היו טובים מאוד היא מספרת שהמורים התייחסו בכבוד כלפי התלמידים וכן להפך-יחסי הכבוד היו הדדים גם כלפי התלמידים מצד המורים. בנוסף היא מספרת שהייתה משמעת חזקה, הילדים היו מתייחסים בכבוד כלפי המורים. כאשר מורה היה נכנס הם היו עומדים ומברכים אותו בבוקר טוב, וכאשר ילדים היו מפריעים היו מענישים אותם בכך שנותנים הרבה שיעורי בית.

סבתי למדה את השפה העברית גם בבית הספר וגם אביה ידע את השפה וסייע לה. כעולים חדשים למשפחתה של סבתי היה קשה להשתלב ולעבור ממעמד גבוה לנמוך ולגור בצריפים ובקשיי מחיה פחותים מאד אשר הקשו עליהם לחיות אורח חיים בסיסי. משפחתה של סבתי גרו גם באוהלים וגם בצריפים. סבתא מספרת: "נקלטנו בארץ מאוד בקלילות, אהבנו את הארץ ולאט לאט היה יותר קל". הסיפור שגרם לסבתי חוויה לא נעימה היה שהם גרו במעברות בעמישב כאשר התחילו השיטפונות העבירו אותם לבית הספר פיקה שבפתח תקווה, והייתה צפיפות רבה ופחד כאשר הם היו ילדים. חוויה זו גרמה לה לפחד רב ולחוויה קשה שעד היום בזכרונה.

סבתי לא הכירה את בן זוגה בשידוך, היא הכירה אותו כאשר היא עלתה מעיראק והתגוררה לידו במעברות. לסבתי ולסבי נולדו שלושה ילדים ומהם נולדו שישה נכדים. הכל התחיל כאשר היה יום בחירות לראשות העיר ובאותו זמן בן זוגה היה משרת בצבא. אביה הכיר אותו ביום הבחירות שהלך לבחור ושם הם דיברו והתיידדו ולאחר מכן אביה מאוד אהב אותו והזמין אותו לבית. ומשם התחיל הקשר ביניהם. הקשרים בין הזוגות בעבר נוצרו בכך שהיו כאלה שהכירו בשידוך והיו כאלה שנפגשו, התיידדו, התאהבו וכדומה. בעבר כאשר הבנים רצו "לחזר" הם ניסו להתיידד עם המשפחה קודם, למצוא חן בעיניהם ולבקר מדי פעם. בכך היו מדברים, נקשרים וכו.. בני הזוג דיברו אחד כלפי השני במילים של אהבה ונלחמו בשביל אהבתם.

אחיה של סבתא

לקובץ התיעוד המלא: 

הזוית האישית

הנכדה אורין: היתה לי חוויה מרגשת ועוצמתית. למדתי באופן מוחשי וחוויתי את ההיסטוריה של סבתי לראשונה, עובדה זו גרמה לקשר ביני לבינה להתהדק ולחבור יחד יותר. גיליתי שסבתי הגיעה ממקום שקרו בו הרבה התרחשויות – גם טובות וגם פחות, ולמדתי עליה ועל משפחתה מסירות נפשם למען זהותם היהודית. מאחלת לסבתי שתמשיך לשתף ולספר לנו את חוויות ההיסטוריה שלה מתוך בריאות ושמחה עד שנים ותרווה נחת מכל המשפחה בכלל, וממני בפרט.