מאגר סיפורי מורשת

אני יהודית בן שלמה. נולדתי בארץ בשנת  1952 להורים שעלו לארץ בגיל עשר מקבול שבאפגניסטן, וגדלתי בתל -אביב. בתחילה גרה משפחתי בשכונת נווה צהל. אהבתי מאוד את שנות ילדותי. טיפסנו על עצים, שיחקנו מחבואים, תופסת ו5- אבנים ומשחק קפיצות שנקרא "שלושה מקלות". לא היו אז מחשבים, ולא אינטרנט. רוב הזמן שיחקנו בחוץ וטלוויזיה הייתה רק  בשנת שישים ושבע, לאחר מלחמת ששת הימים.

גם כשכבר הייתה טלוויזיה, לא הינו צופים בה הרבה, שלא כמו היום, שנמצאים יותר בבית מול המסכים השונים ובקושי משחקים בחוץ.

 כאשר נולדתי הייתה בארץ "תקופת הצנע" והיה מאוד קשה, היה מחסור גדול. אבא שלי עבד ביציקת ברזל (עבודה מאוד קשה) והצליח איכשהו לפרנס אותנו: חמישה ילדים (שתי בנות  ושלושה בנים).

החיים היו שונים מהיום,  הייתה  יותר שמחת חיים, השכנים היו משאירים רוב הזמן את הדלתות פתוחות. היו באים  אחד אל השני, לא כמו היום  שמסתגרים יותר בבית מפאת חוסר הזמן.

בימי ילדותי, נשים לא היו כל כך  עובדות מחוץ לבית, כמו היום. אני זוכרת, שאמא שלי, שהיום היא בת 83, כשהייתה יותר צעירה, עבדה כמה פעמים בשבוע  בטיפול בקשישה. בזמנו הפרנסה היתה מועטה ובמקום לקנות גרביים, כמו היום,  אמא הייתה מתקנת את הגרביים והבגדים שלנו עברו "בירושה" מאח גדול לאחים הקטנים.

את כל ילדותי  העברתי בשכון נווה -צהל  בתל אביב. למדתי  בבית -הספר היסודי "הגליל". בתיכון למדתי בלימודי ערב בבית הספר "אלפא" לפקידות ובבית הספר "גינת".

תמיד שאפתי להיות פקידה. ואמנם הייתי תלמידה מצטיינת ולמדתי להדפיס במהירות רבה. לימים, עברנו לשכונת  יד אליהו.

כשמלאו לי 25 שנים התחתנתי עם נחשון מצפת, שלמד בכפר חב"ד.

לאחר נישואינו עברנו לגור ליד הורי, ביד אליהו. בעלי נחשון עבד במשך תקופה ארוכה בבית חרושת לייצור כפתורים " עילית סדקית". מאז עברנו לראש העין, הוא עובד עם קשישים.

הבאנו  לעולם שלושה ילדים  חמודים: שתי בנות ובן- תומר אברהם, רויטל וענבל. שנים  מילדי נשואים (רויטל וענבל).

עבדתי  35 שנים" בבנק מזרחי טפחות" כפקידה. מאוד מאוד אהבתי את העבודה.  עבדתי במחלקת הנהלת  חשבונות ולאחר מכן עבדתיככספרית, במחלקת עובר ושב. אהבתי את הצוות  במחלקה, היינו כמו משפחה  הלכנו לשמחות האחד של השני ובסך הכול היה לי כיף בעבודה. למרות שזו הייתה עבודה אחראית ולא קלה.

הייתה הרבה  עבודה בבנק שהצריכה  להישאר מעבר לשעות העבודה. בינתיים  נולדו הילדים שלנו  ואז היה יותר קשה להישאר בבנק,  אבל לאחר כל ילד חזרתי לעבוד אחרי שלושה חודשים, כי מאד אהבתי את העבודה בבנק.

בגיל 57  יצאתי לפנסיה מוקדמת. לימים, עזבנו את תל אביב  ועברנו לגור בראש העין, אנחנו מאד אוהבים את המקום ונהנים כאן.  עברנו לראש העין, כדי להיות קרובים יותר לבנותיי ולנכדיי.

עכשיו יש לי יותר זמן להקדיש לעצמי וגם למשפחתי. בשעות הפנאי אני נוהגת לשמוע הרצאות תורניות, שאני מאד אוהבת לשמוע, מה שלא יכולתי לעשות קודם מפאת קוצר הזמן. בנוסף לכך, אני עושה התעמלות בריאותית פעמיים בשבוע, במתנ"ס "לב הגבעה".

למען המשפחה, אני  משקיעה יותר בטיפוח הבית, ומבלה שעות רבות  יותר עם המשפחה,  מה שהיה חסר לי קודם כשעבדתי. ויש לנו 3  נכדים מהבת הגדולה:  שירה בת 6 לומדת בבית ספר צורים. יהב בן 4 בגן  חצי חובה  וניב בן שנה וחצי במעון ליד הבית. אני מאוד אוהבת את נכדיי ואני משקיעה בבילוי איתם זמן רב. אני משחקת איתם, מספרת להם סיפורים ומבלה איתם בכיף.

רציתי  גם להודות  לבית -ספר "חט"ב היובל"  על לימוד השימוש במחשבים, על ההשקעה של הילדים בדור המבוגר.  אני רוצה להודות במיוחד לבן ינאי  וגם לאופק, ולכול צוות התלמידים והמורות אטה ויוטא, שעזרו לנו בלימוד השימוש במחשב ועל הסבלנות שהשקיעו בנו בלימוד המחשבים  ועשו את זה בכיף. נהניתי מאד מהלימוד  במחשבים בבית ספר יובל.

אני מודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי כוח לעשות את כל מה שאני חפצה לעשות וב"ה עוד יעשה.