מאגר סיפורי מורשת

עליתי ארצה עם הוריי בשנת 1950. נקלטנו בארץ על הצד טוב ביותר, בזכות מסלול של לימודים וצבא.

אחרי הצבא התחלתי ללמוד את מקצוע המזכירות ולאחר סיום הקורס עבדתי 25 שנה באותו מקום עד שהגעתי בשנת 1996 לפנסיה.

אני התחלתי להתעסק בספורט אחרי הצבא. בזמן הלימודים באוניברסיטה הייתי בחבורה מגובשת שבה היינו בצעדות למיטיבי לכת. בין השאר השתתפנו בצעדות שצה"ל היה מארגן כל שנה בעיר אחרת, צעדה אשר נמשכה ארבעה ימים.  השתתפתי בכל הצעדות עד שצהל הפסיק לקיים אותן.

המשכתי להשתתף בטיולים, כגון: צעדות מטעם הפועל. בטיולים ובצעדות טיולו איתי אחותי, גיסי וילדיהם הבן יקי והבת ורד, שהיא אמא של רום פולק.הטיולים היו בכל הארץ.

בנוסף לכך, פעמיים בשבוע הייתי רוקדת ריקודי עם והמשכתי להשתתף במכון כושר.

בזמן היותי בפנסיה התחביב שלי הוא ספורט , צעדות וטיולים מטיבי לכת. והיום אני במכון ספורט שאני מנהלת עם חברה שזה כולל שיעורים של : עיצוב גוף, פילטיס, אירובי מדרגה, אינטרוול, זומבה, פיטבול, תיפוף על פיטבול.

 היום אני נהנת ממה שאני עושה כי זה נותן לי סיפוק, כושר גופני, יציבות, עיצוב גוף ושיווי משקל.

 הצטרפתי השנה, 2013, תשע"ד  לתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר החשמונאים

באחד המפגשים השנה, לקראת חג החנוכה, הדודה שושנה ספרה לי על מנהגי החג , שהיו נוהגים בתקופת ילדותה: "הדלקת הנרות,  לא היו  אז נרות רגילים, היו כוסות קטנות מזכוכית בתוכם מים ושמן ופתיל, הפתיל היה עשוי ביד  מצמר גפן. אלה היו נרות חנוכה,  זה היה דולק כמעט כל הלילה.

החנוכיה עמדה ליד חלון כלפי חוץ.  הסופגניות שהיום אוכלים לא היו אז, עשו סופגניות  שונות, מן עיסה מקמח ומים וטיגנו בשמן עמוק ולאחר מכן  טבלו אותן בתוך סיר של סוכר מומס. לביבות החנוכה, היו די דומות, ועשויות מקמח ביצה ותפוחי אדמה.

אנו נמשיך  במפגשי למידה לאורך השנה ואני בטוח שאלמד ואשמע סיפורים נוספים על החגים ואירועים באותם הימים.