מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כאן נולדתי

אידה וקרן
דודה אידה ביום חתונתה
גלגולו של השם אידה, על שם מי נקראתי?

שמי עובד אידה, נולדתי בראשל"צ בשנת  1947 ולמדתי בבית ספר סיני ברחוב הדרור.
נכדה לסבתי פלומבה יונה  ולסבי משה, ביתם של מריוס ואסתר נצר למשפחת שאלתיאל.
משפחתנו בת  8 ילדים.  כל אחד מילדי המשפחה נושא שם של אחד מאחיו ואחיותיו של אבי שנרצחו בשואה:
לאחי הבכור קוראים משה ואחריו נולדה יונה, השלישי יהודה, הרביעי יום טוב, החמישית כוכבה, השישית רחל ,השביעי ג'אקו  ואני אידה בת הזקונים נקראת על שם אחות אבי,
אבי ז"ל היה  השריד  היחיד שנותר מכל משפחתו שנכחדה בשואת סלוניקי. כולם נשלחו לטרבלינקה ונרצחו שם!
אבי היה משותק וכן איבד את כושר הדיבור.לחיות כילדה בצל השואה היה קשה מאוד!
אני זוכרת כיצד אבא היה יושב על הרצפה ומתאבל על כל משפחתו.
אבא היה רב הזמן עצוב ואנחנו הילדים גדלנו לעולם עצוב .
גם אמא הייתה תמיד עצובה כי לא יכלה להשלים עם העובדה שלורה ואידה האחיות של אבא הגיעו לארץ בשנת 1944 אך רצו לחזור ליוון ומאז לא שמעו מהם יותר.
את ילדותנו בילינו רבות ליד הרדיו בשמיעת התוכנית לחיפוש קרובים. אבא תמיד חי עם תקווה שאולי יצליח למצוא לפחות מישהו אחד מהמשפחה.
במשך השנים איבדנו תקווה, אבל אבא לא ויתר והמשיך להקשיב כל בוקר בשעה11  לרדיו עד שהצער והכאב אספו אותו למשפחתו בגיל 62 .שמותיהם וזכרם של קרובינו שנרצחו בשואה יישארו בליבנו לעד. אנחנו ממשיכים לספר לילדינו ולנכדינו את סיפור המשפחה ואני מקווה שגם הם יעבירו בבוא העת את הסיפור לילדיהם.
תמונה 1
 
ימיה הראשונים של ראשון לציון
כשנולדתי בשנת 1947 ראשון הייתה עדיין מושבה,לא היו תשתיות כבישים ומדרכות, רק שיטפונות בחורף!
גרנו בשכונת גאולה, הגדוד העברי כיום, שנים אלו זכורות  לי כתקופה של עוני גדול אך גם עם ערבות הדדית ועזרה לזולת.
במושבה הייתה משפחה עשירה בשם משפחת וקסלר וכשאבי נזקק לניתוח הם תרמו מיד כסף והצילו את חייו, לעולם לא אשכח את נדיבותם!
החיים בארץ באותה תקופה לא היו כל כך קלים, אך התמודדנו עם כל הקשיים וגדלנו לתפארת. עד היום אני ואחי קשורים, אוהבים וחיים בשלום. זוהי חוויה וגאווה רבה, שלמרות הקשיים ותודות להורי היקרים, החינוך שקיבלנו נתן את אותותיו וכולנו בקשר נפלא עד היום.
תמונה 2
בגיל הנעורים חווית את התקופה הקשה ביותר בחיי. איבדתי אבא ואת אחי היקר בהפרש של 3 שבועות. אחי יהודה נפטר ראשון ואחרי שלושה שבועות אבא נפטר גם הוא. זמן קצר לפני שיהודה נפטר לקה אבא באירוע מוחי והיה מאושפז בבית חולים. הוא איבד את כושר הדיבור אבל מוחו הבין ולא נפגע גם שכשניסינו להסתיר ממנו את האמת המרה. אמא הייתה קמה מהשבעה והולכת לבקר את אבא בבית החולים, אבל אבא הרגיש ובתנועות ידיים ביקש אלבום תמונות, כשהגיע לתמונה של יהודה שאל בתנועות ידיים היכן הוא, הבין ובכה בכי תמרורים. אבא ביקש שנחזיר אותו הביתה למרות מצבו הגרוע. במהלך השבעה היה מושיט ידיו לשמיים וזועק כאילו שאל את אלוהים: "למה?" אבא לא החזיק מעמד בכאבו על מות אחינו ונפטר כעבור 3 שבועות. לפני שנפטר קרא לי ובתנועות ידיים אמר לי לשמור על אמא, לדאוג לה ושלא תבכה.כשסיים לומר את מה שרצה להגיד ממש באותה שנייה החזיר נשמתו לבורא. שנים רבות לא יכולתי להביט בעיניים כחולות כצבע עיניו של אבי שנחקקו בזיכרוני. כפי שהבטחתי לאבי שמרתי על אמי מאותו יום ועד יום מותה.
אמי אסתר הייתה שכל מי שהכיר אותה אמר שהיא מלאך משמיים. אמא הייתה אישה מדהימה, טובת לב וסבתא נהדרת. וכשנישאתי לבעלי יוסי היא עברה לגור איתנו וסייעה לנו לגדל את 3 ילדינו. בעלי אהב את אמי וכיבד אותה מאוד. את יוסי הכרתי דרך לקוחה שהסתרקה אצלי באופן קבוע. זו הייתה פגישה בליינדייט. נפגשנו ליד קולנוע תפארת וכדי שאזהה אותו הציע שיעמוד עם עיתון ביד. זאת הייתה אהבה חזקה ואמיתית מהרגע הראשון. עד היום הזה אנחנו אוהבים ומכבדים אחד את השני. כשאני קמה בבקר אני מבקשת מבורא עולם שישמור לי ילדי והסובבים אותי ועל הקיים ועוד בקשה קטנה אני מבקשת כל יום מאלוהים: "אל תביאיני לידי בושה" כפי שגם אמי הייתה אומרת כל בוקר: " אל דיו כנו מאבריינסה". כיום אנחנו סבא וסבתא לנכדינו המקסימים אליהם צירפנו את איתי הקטן שזוכה לאהבה רבה במשפחתנו. יום יום אני מודה לקב"ה על הימים הטובים על ההצלחות וגם על האכזבות שרק חיזקו וחישלו אותנו.      
 כיום יש לנו כל שנה פגישה עם צאצאי המשפחה .לפני שנתיים הופיע בטלוויזיה אדם ששמו משה שאלתיאל שהסתובב בכל העולם לחפש שארי פליטה  וכן בברזיל מצאו מישהו  מהמשפחה ועם השנים נמצאו גם אח ואחות שנפגשו הרבה זמן .אחרי המלחמה הארורה בכל אופן ממשפחתו לא נשאר דבר.אנו נפגשים שושלת משפחת שאלתיאל לדורותיהם וזה מרגש מאד .לאחרונה הכנס היה בירושלים הגיעו אנשים ששרדו  .,ואני בת הזקונים 

מילון

אוקבה
מפעל ''אוקבה'' לייצור סכיני גלוח הוקם בשנת 1934 בנחלת יהודה, סמוך לראשון לציון,

ציטוטים

”קוואנדו אמנסה אז פראסקלרסר- כשמעונן השמש תתבהר , אחרי העצב הכל יסתדר.“

הקשר הרב דורי