"כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב"
שמי דינה צוברי, אני נשואה למגדיאל. יש לנו ארבעה ילדים: אסף, אבישג, שניר, ועומר. כולם נשואים ב"ה והביאו תשעה נכדים: נדב, נעם, דביר, עמית ,נטע, איתי, עידו, גלי וגלעד. נולדתי במזל טוב לאימא שושנה הי"ו ואבא שלום ז"ל. נולדתי בירושלים בבית החולים 'שערי צדק'. שם המשפחה הקודם שלי היה דנוך.
חגגתי ימי הולדת בגן הילדים 'גן יוכבד'. כאשר הייתי בת חצי שנה עברתי ממושב זנוח לקריית אונו. יש לי שלושה אחים ואחות אחת, אני הבת השלישית. בילדותי שיחקנו מחבואים, קלאס, חמש אבנים, גומי וקלפים. התחביבים שלי היו רקמה, סריגה ותפירה. למדתי בקריית אונו בית יעקב לבנות עד כיתה ח', שיעורי מלאכה היו האהובים עלי. לצערי לא זכור לי שחגגו לי בת מצווה. האירוע המשמח בחיי היה כאשר אחי הגדול התחתן.
סבא לומד לשבועות
בילדותי גדלתי במשפחה של שלושה בנים כאשר אני השלישית. אחיי מאוד קינאו בי והציקו לי, הם היו מושכים לי בשיער, מכנים אותי בשמות גנאי ולועגים לי. הוריי מאוד אהבו אותי ואמי דאגה לי. בפורים היא לקחה אותי לתופרת כדי לתפור לי תחפושת של מלכת אסתר.
בגיל 12 בערך נולדה לי אחות שאליה התפללתי, הייתה לי את הזכות לבחור לה שם: לאה. השלמה לשמות כל האחים (אברהם, ראובן, דינה, שמעון לאה). מאוד אהבתי את אחותי: דאגתי להלביש אותה בבגדים "אופנתיים" והצגתי אותה בפני חברותיי, היה לנו קשר חזק עד שנישאתי ועזבתי את הבית.
משפחתי כיום בעת חופשה
הזוית האישית
נטע: היה לי כיף עם סבתא בפעילות ולמדתי על שורשיי ועל הילדות של סבתא שלי. תודה סבתא!
סבתא דינה: היה לי כיף עם נכדתי נטע. נהניתי לספר לה על ילדותי ועל סיפורם של הוריי. תודה נטע!
מילון
קִרְיַת אוֹנוֹקִרְיַת אוֹנוֹ היא עיר בבקעת אונו, מחוז תל אביב בישראל, הגובלת בגבעת שמואל מצפון, ברמת גן ממערב, סביון וגני יהודה מדרום וממזרח, גני תקווה במזרח ובפתח תקווה מצפון מזרח. היא הוכרזה כעיר בשנת 1992 ולפני כן פעלה כמועצה מקומית. נוסדה בשנת 1939, וקרויה על שם אוֹנוֹ הקדומה, הנזכרת במקרא ובמקורות חז"ל, ואשר שכנה באזור בו הוקמה העיר. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”למדתי מסבתי על כל הדורות שקדמו לי“