מאגר סיפורי מורשת

בת עמי עצמון מספרת: יש לי שתי תרבויות

אני ניצולת גטו וורשה, רק לילדים שהוצאו באופן כלשהו מהגטו היה סיכוי להינצל וזאת בעזרת סיוע מפולנים.

פולנים רבים זכו בתואר חסידי אומות עולם לאחר המלחמה על פעילותם זו.

לפני הכיבוש הגרמני, חלק גדול מאלו שברחו לרוסיה ניצלו. אך חלקם קפאו למוות או מתו מעבודות פרך.

הייתה מגמה אצל היהודים להשתלבות בקרב העמים בקרבם חיו וזאת כיוון שלא הייתה ליהודים טריטוריה משלהם. בעקבות זאת התבוללו רבים וניתקו את הקשרים עם המסורת.

בפולין הייתה קהילה יהודית אוטונומית יוצאת מן הכלל בעלת תרבות מפותחת. היו הרבה סופרים ידועי שם.

היה קשה לחיות בגטו. ראיתי אנשים פושטי יד, חסרי אב, נפוחי בטן שמתים ברחובות.

אני לא רציתי ללכת לבית יתומים כי כל עוד הוריי היו בחיים לא רציתי לעזוב אותם. ביקרתי בבית היתומים מספר פעמים, ראיתי את החגים שחגגו שם, את בית המשפט לילדים, לימדו אותם לשיר ולרקוד וראיתי כיצד הם נהנים, אבל אני התנגדתי להצטרף לשאר הילדים.

היו הרבה יתומים פולנים משום שוורשה הופצצה. בעקבות הסכנה הנשקפת, חייתי עם משפחה פולנית תחת זהות בדויה של ילדה פולניה יתומת מלחמה. בני המשפחה אצלם התגוררתי הכירו אותי תחת זהותי הבדויה, אך הייתה לי תחושה שהם אכן יודעים כי אני יהודייה ולא ילדה פולניה נוצרייה.

עליתי לארץ בגיל 16 בשנת 1947 בעליית הנוער.

רוב הנוער היו יתומי מלחמה.

הבריטים לא אפשרו לכל העולים להגיע לארץ, ולכן אני עליתי לארץ בעלייה בלתי לגאלית.

כשהגעתי לארץ, הילדים הצברים (ילידי הארץ) לא קיבלו אותנו, העולים, בעין יפה. הם קראו לנו "סבונים" על שם מה שעוללו לנו הנאצים יימח שמם. הייתי בקיבוץ הרבה שנים ואף ילדיי נולדו שם.

כנראה שיש לי שתי תרבויות: ישראלית ופולנית.

בישראל אני יכולה להיות ישראלית ולדבר עברית, ובפולין אני יכולה להתנהג כמו פולנייה מקומית דוברת פולנית.