מאגר סיפורי מורשת

שמי ישראל עוקב, נולדתי בישראל בעיר חדרה בשנת 1949 בבית החולים בחדרה. למדתי בגן השכונתי בנתניה בשכונת נווה שלום "גן מרים", שם למדנו ושיחקנו המון עם חברים, היינו משחקים ויוצאים הרבה לטיולים. למדתי בבית ספר השכונתי שנקרא "מוריה". זה היה בית ספר דתי ולמדתי שם עם כל חברי הילדות שלי. בית הספר שלי היה סמוך לפרדס של קלמנטינות ותפוזים, בכל הפסקה היינו יורדים לקטוף פרי ולחגוג. בהמשך למדתי בתיכון שנקרא "בר אילן" בנתניה. בתיכון התחלתי לאהוב יותר את תחום הספורט והייתי מקבל תעודות על תחרויות שבהן זיכיתי. הייתי רץ וקופץ לרוחק ולגובה. לצערי התעודות נאבדו לי עם השנים.

הייתה לי ילדות של המון המון טבע והרבה מאוד ים, מפני שביתנו היה מוקף בחורשות אקליפטוס וגרנו מאות מטרים מהים. אפילו ביום-יום היינו שומעים את רחש הגלים מהבית. בכל חורף, הוואדי שלידנו היה מתמלא במים ונוצרה בו ביצה עצומה. כילדים היינו לוקחים את קערות הכביסה של ההורים ומשייטים באגם. במשך הזמן הוקם במקום ביה״ח "לניאדו" וקריה חסידית שנקראת "קריית צאנז".

כשהגעתי לצבא שירתי בחיל הקשר ובחטיבה מרחבית צמח. באותם זמנים, בשנת 1968, היו המון תקריות על הגבול בין ישראל לירדן, ואני נטלתי חלק בשמירה וסיורים על הגבול. תוך שבועות אחרי הגיוס שלי פרצה מלחמת ששת הימים. הייתי טירון בזמן המלחמה, כך שאני זוכר את האווירה אבל לא נלחמתי בה פיזית. אחרי הצבא למדתי לימודים גבוהים באוניברסיטת "בר אילן" וסיימתי תואר ראשון בהיסטוריית ארץ ישראל.

פגשתי את אשתי, אסתר, אחרי מלחמת יום כיפור כאשר היא עשתה עלייה וגיור לארץ מאוסטרליה. הכרנו דרך חברה שלה שהייתה השכנה שלי. הפגישה הראשונה שלנו הייתה בנתניה, וטיילנו בשכונה. יצאנו קרוב לשלוש וחצי שנים. אחרי ההיכרות בשנת 1977 הצעתי לה נישואים ומיד התחתנו. החתונה הייתה בחצר הבית של ההורים שלי. זו הייתה חתונה תימנית מסורתית. עבדתי בתעשייה האווירית והתעשייה הצבאית ולבסוף עבדתי בתעשיית היהלומים בעסק המשפחתי של אבי. הפרוייקט הכי גדול שלי בחיי הוא חמישה ילדים שגידלתי לתפארת מדינת ישראל. לפני עשר שנים עברתי אירוע מוחי שבגללו השתתק לי כל הצד השמאלי שלי, ואני החלטתי באותו שבוע שאני מתגבר על הקושי והשיתוק החלקי שעברתי ואני מתמודד עם המצב. ממצב בו הייתי בכיסא גלגלים ויכולת חלקית להזיז את האצבע המורה, קמתי על הרגליים וכיום, אחרי התעמלות והחלטה שאני עושה תרגילים יום יומיים, התגברתי על כל המגבלות. כיום אני הולך ומתפקד, בעיני זה מעשה אמיץ.

הזוית האישית

הנכדה עדן: היה לי נורא כיף וזה נורא חיזק את הקשר שלנו. אהבתי להקשיב לסיפורים שלו ולהיות איתו.

סבא: היה לי מעניין מאוד וכיף לעבוד עם עדן.