מאגר סיפורי מורשת

קורות חיים בקצרה

שמי רחל פרייברג לבית רבקה (שניאורסון) ואריה אנוליק

נולדתי בשנת 1943 בקריית אתא אליה הגיעו הורי בשנת 1933. גדלתי בבית מסורתי, הייתי בתנועה המאוחדת ולמדתי בסמינר למדריכים ברל. התגייסתי לנחל ושירתתי בהאחזות ואחרי כן הייתי תקופה קצרה חברת קיבוץ. מאוחר יותר הצטרפתי להורי שגרו באותה תקופה בבאר שבע ועבדתי בהדרכת עולים.

את בעלי הכרתי כשהדרכנו בנוער העובד והלומד, כעבור מספר שנים חידשנו את הקשר והיום אנחנו נשואים עם שלושה ילדים וארבעה נכדים.

שם המשפחה המקורי של אמי מהבית הוא שניאורסון והיא נצר לשושלת חב"ד. סבא רבא שלי נולד בחברון. כשנישא לסבתי הם עברו ליפו לשכונת חב"ד ושם הם גרו עד לגירושם למצרים על ידי הצבא הטורקי ששלט בארץ. כיוון שהיו משפחה מכובדת  הבריטים ששלטו במצרים אירחו אותם עד שעברו לאלכסנדריה. את המפתחות לבית ביפו עזבו אצל שכנם הערבי וכששבו לארץ (כשהבריטים כבשו אותה) זה נודע לו והוא פיזר בבית סוכר ואורז וג'רה עם מים קרים (קנקן מחרס).

סבת סבתי שעל שמה אני נקראת רחל לאה

אמי נולדה ביפו וכשחזרו ממצרים, סבי חלה והם עברו לירושלים לשכונת מאה שערים.

אבי שעלה לארץ (באונייה פולצקי) בשנת 1925 מוילנה שבליטא התאהב באמי והבטיח לסבתי לשמור את השבת ואת מועדי ישראל (הוא היה חילוני). תנאי המחייה היו קשים ואבי למד בטכניקום בוילנה ועלה בהכשרת סלודוני טרומפלדוריה.

אבא שלי עבד כשרברב עצמאי ואף בנה את הצנרת לרפתות הראשונות בקיבוצי עמק בית שאן (בטירת צבי ושלוחות) ושרר עוני בבית. סבתי שנקראה בובה מיכל'ה דאגה שכל הבנות ילמדו בבית ספר יוקרתי סליסברג בירושלים לימודי תפירה. בזכות המקצוע שסבתא למדה בנעוריה היא הייתה המפרנסת העיקרית בבית. סבתי הייתה תופרת לעובדי מפעל אתא בגדים מהבדים שקיבלו מהמפעל. למרות שהבית היה בית מסורתי התעקשתי ללכת לגן של אמהות עובדות שם היו כל חבריי. בזכות זה שהייתי בגן זה, אמי תפרה לגן בובות.

משחקי ילדות שזכורים לי ההם משחקי כדורגל עם כדור מגרביים שהיינו משחקים בשכונה, עוד משחק נפוץ היה עמודו ו – "אחת, שתיים, שלוש – דג מלוח" שאחד הקירות ב"בית צינובר" היה הקיר שספרו בו.  "בית צינובר" הוקם עם הקמתה של כפר אתא, מכיוון שלא היו ילדים בכפר, רוב הילדים למדו בכיתות מקובצות (כמו א' וב' ביחד). לימים נבנו בתי ספר והמבנה הפך למבנה לניצולי שואה ולנזקקים.

במלחמת השחרור שימש המבנה כתחנת רדיו. התחנה הייתה בקומה העליונה של הבית כיוון שהיא השקיפה על כל האזור . חוויה מיוחדת שלי מהמבנה הזה  קשורה למלחמת קדש, כולנו עלינו לקומה הרביעית והאחרונה, ראינו את הקרב בכניסה לנמל חיפה בין המשחתת המצרית לבין כוחות ישראל ואת כניעתה של המשחתת המצרית. זמן לא רב אחרי זה היא נכנסה לשימוש בחיל הים.

הייתה לי ילדות כמו לרוב ילדי השכונה והיום כשאני מסתכלת אחורה על בני הגיל שלי והקרובים אליי אני מלאת גאווה לאן רובם הגיעו. פעם היו אומרים להיכן שתזרוק אבן תמצא מישהו מקריית אתא.

רציתי לספר גם על אבי שעלה בתחילת 1925, סבי והשאיר את כל משפחתו בוילנה (פרט לסבא יעקב) והייתה תקופה ארוכה שהיה "סבא" של כל ילדי השכונה שלא היה להם סבים. למרות גילו התנדב במלחמת העצמאות לחפירות וביצורים בכפר אתא.

סבא שלי בביצורים בכפר אתא במלחמת השיחרור (השלישי משמאל)

אבי היה חבר ההגנה, במשך היום עבד בעבודות ובערב יצא לשמירות ומפעם לפעם יצא לפעולות של ההגנה.   בתקופה הזאת אני לא זוכרת בערבים את אבא שלי בבית אבל אני זוכרת עד היום את השיר שהייתי שרה לעצמי לפני השינה והוא  "מה תאיר כוכבי" .

כרטיס חבר ההגנה

בכיתה ד' כולם הלכו לתנועת הנוער בני עקיבא, התנועה המאוחדת ובודדים לשומר הצעיר. בחופשות אם לא הייתה פעילות בתנועה היינו לוקחים קופסאות שימורים, שק שינה ויוצאים ליער או לחוף הים בקיץ.

את הארץ אני מכירה ואוהבת בזכות עשרות הטיולים והמחנות שנערכו על ידי התנועה בחופשות מבתי הספר. החל מכיתה ח' היינו יוצאים בחופשת הקיץ למחנות עבודה בקיבוצים ובמיוחד לקיבוצי הספר כדי לעזור בבציר ובקטיף.

הזוית האישית

עומר: נהניתי בעבודה, שמעתי את הסיפור של סבתא וגיליתי דברים חדשים. שמעתי איך היו החיים של ילדים לפני שנים.

רחל: למדתי על צדדים שלא היכרתי בנכד שלי, השאלות ששאל על עברי ועל עבר משפחתי, דברים שמעולם לא שאל אותי לפני כן.