מאגר סיפורי מורשת

סבתא איה נולדה ב-1945, בי״ב באלול תש״ה, בביה״ח הר הצופים, ירושלים.

איה היה אז שם נדיר שנבחר כי ההורים שלה חשבו שהוא שם יפה עם צליל יפה. שני ההורים שלה היו חלוצים וציונים ולכן השם איה (ארץ ישראל היפה) התאים. היא הבת הבכורה ויש לה עוד אחות צעירה. בתקופת מלחמת העצמאות אבא שלה היה בשיירות לירושלים הנצורה. הם גרו ברחוב בן-יהודה, ב22.2.48 היה בום נוראי לפנות בוקר. האנגלים שמו שתי משאיות נפץ ופוצצו אותם. חמישים וארבעה אנשים נהרגו. הדירה שלהם היה בחלק האחורי של הבניין (שפוצץ מקדימה). כמה דקות לפני הפיצוץ אביה לקח אותה למיטה שלהם וזה היה מזל כי כל המיטה שלה התכסתה בשברים, וכך היא ניצלה. כל מה שהיה להם בבית נשבר ונהרס. אחרי שהבית נהרס, עזרו להם כל מיני אנשים ונתנו להם בגדים ועוד דברים. ביוני 48' הם נסעו לת״א לסבים ומעט אח״כ הם עברו לגור בחיפה. בתחילה הם גרו בדירת מרתף ברחוב יוסף. אביה נהג במשאיות ואח״כ הקים חברת אוטובוסים לטיולים.

ב-1950 היתה מגפה של פוליו (שיתוק ילדים) והיא נדבקה במחלה. היה לה חום גבוה וחודש ימים היתה משותקת בצד שמאל של הגוף. היא היתה צריכה לקבל כל יום שתי זריקות ועל אף שרצו לאשפז אותה, בגלל שאמה היתה אחות הסכימו שתהיה בבית. למזלה היא הבריאה לגמרי ונשארה בבית שלשה חודשים כדי לא להדביק אחרים. אח״כ היא היתה צריכה ללמוד מחדש ללכת. בגיל שש עברה לגור ברחוב הלל, מול דודתה, אליה הגיעה כל יום לאחר הגן עד שאמה חזרה מהעבודה. בדירה זו הם גרו עד כיתה י״א. היא למדה בריאלי ברוב השנים של ביה״ס. לא היו מספיק כיתות בתקופה הזו ולכן חצי שנה למדו מהבוקר עד שתים-עשרה וחצי שנה למדו משתים עשרה עד ארבע אחה״צ. כל השנים היא היתה בצופים ומאד אהבה את זה. זה היה הכי מרכזי בחייה. בבת-מצווה שלה אביה לקח את כל הכיתה בטיולית לחורשת הארבעים בכרמל וגם הכינו פלאפל לכולם, וזו נחשבה לבת מצווה מאד מיוחדת. בתקופה הזו הם תפרו בגדים אצל תופרת, שאפילו גם רקמה על הבגדים. לא עשו לה בת מצווה למבוגרים כי סבתה היתה מאד חולה וגם נפטרה. אז בבת מצוה של אחותה עשו לשתיהן יחד חגיגה למבוגרים (כשהיתה בת שמונה עשרה). היו להם המון ערבי כיתה בימי שישי. בכיתה ה׳ היה ילד שכל הבנות התאהבו בו ואפילו התנפלו עליו פעם אחת כשהלך לשתות. היו הרבה טיולים מהצופים ומבית הספר וזה היה מאד כיף. גם נסעו למחנות עבודה של שבועיים-שלשה לקיבוצים לעזור בעבודה.

בצבא היתה בנחל והטירונות היתה במחנה 80 ואפילו נשארה עוד עשרה ימים לקורס שירה. אח״כ היתה בקיבוץ אילת השחר וטיפלה בילדי כיתה א׳. אז עברו לקיבוץ בית העמק ושם עבדה כמטפלת לפעוטות. היא זוכרת ארוע במחנה 80. הם יצאו לסדרה לחולות ליד הים והיו אמורים לעבור אימונים. התחיל גשם חזק, על הבנות ריחמו והחזירו אותן לבסיס ולכן לא ירו. בסדרה אחרת גם היו אמורים להתאמן בירי ושוב הגשם החזק גרם להם לפספס את זה.

היא למדה פסיכולוגיה וחינוך לתואר ראשון. בגיל עשרים וארבע נסעה לארה״ב ושם למדה תואר שני בעבודה סוציאלית. היא התחתנה בגיל עשרים ואחת ועוד לפני גיל עשרים ושלוש היא ילדה את בתה הבכורה שרון. קצת לאחר שילדה את בתה השניה, סמדר – אמא שלי, הם נסעו לגור באיי הבהמס ושם גרו שנתיים. לאחר מכן עשו טיול ארוך לארה״ב ואז חזרו לארבע שנים לישראל. אח״כ הם נסעו לעוד שנתיים לארה״ב ואז נולדה הבת השלישית – תמר. בזמן זה הם החליטו להפרד והיא חזרה עם שלושת הבנות חזרה לישראל. כאשר גרו בארה״ב היא חשבה על המשמעות של להיות יהודייה. הם חגגו את כל החגים היהודיים. כבר אחרי הפעם הראשונה שחזרו מארה״ב היא התחילה לעבוד במרפאה לבריאות הנפש בביה״ח העמק בעפולה ולשם חזרה גם אחרי הנסיעה השנייה והמשיכה לעבוד שם עד הפנסיה. היא גרה בבית שבמקור היה הבית של ההורים של בעלה הראשון. זה בית בקרית טבעון עם גינה גדולה. קצת זמן לאחר שנפרדה מבעלה היא חזרה להיות חברה של חברה מהנעורים והילדות – שמעון הגר, שגם כן נפרד מאשתו. כמה שנים מאוחר יותר הם התחתנו ומאז הם ביחד. הם התחתנו בגינה של הבית ובגינה הזו היו המון ארועים: בת ובר מצוות, חתונה של ההורים שלי, כנס מחזור של הנחל ועוד הרבה דברים.

כיום היא סבתא לשישה נכדים חמודים וחותנת לשלשה חתנים. שרון, הבכורה, גרה כבר הרבה שנים בארה״ב. נשואה ויש לה בן באוניברסיטה. ההורים שלי שניהם פסיכולוגים ואנחנו גרים בשמשית. יש להם שני ילדים, יובל הבכור ואני. תמר, הבת הצעירה, נשואה עם שלשה ילדים. היא היום מתנדבת בכמה דברים שונים, עושה ספורט, מטיילת, והולכת לחוגים שונים ונהנת לשמוע קונצרטים והצגות. החג האהוב עליה הוא פסח. הוא היה חג מאד חשוב בבית הוריה. הם חגגו אותו עם המשפחות של שתי הדודות. הם הקפידו לקרוא את כל ההגדה, שרים המון שירים. חג מאד משפחתי ושמח. יש לה אוסף של מעל שישים הגדות. ביום העצמאות הם תמיד נפגשים הם חברים מהגרעין של הנחל. בסוכות הם ממשיכים עד היום לבנות סוכה ובתור ילדה בנו לבד סוכה מקרשים. גם בל״ג העומר הם תמיד עשו מדורה (ואפילו שרפו את היטלר). היום הכי היא אוהבת להיות עם המשפחה וזה הדבר הכי חשוב בחייה. בתור ילדה למדה הרבה שנים לנגן בפסנתר והיא גם אוהבת הרבה שנים לסרוג. יש לה בבית פמוטים של סבתה של סבתה, בני מאה חמישים. יש לה גם סמבור, מיחם לחימום מים חמים, מהמאה ה-19 מהמשפחה של אביה.

הזוית האישית

יעל דולב: היתה פעילות כיפית במיוחד, היה כיף לדבר לגלות הרבה דברים חדשים ומעניינים על החיים של סבתא שלי.