מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ישי פזרקאר מתעד את סבתא מרים

ישי הנכד עם סבתא מרים בביתה בדימונה
סבתא מרים בצעירותה
מהודו לדימונה

שמי מרים פזרקר, שם חיבה שלי היה מרי. שם אבי היה חיים ושם אמי רבקה לבית פינגלה. נולדתי בשנת 1938 ביום כיפור, י' תשרי, בשכונת חמסה "אמדבד", שבמדינת הודו. שם סבי מצד אבא היה יעקב ומרים פינגלה ומצד אמי היו אסתר ושמואל בנימין. מדי שנה אני חוגגת את יום הולדתי במוצאי יום כיפור. כל משפחתי חוגגת לי בביתי אשר בדימונה. בני משפחתי מביאים עוגת יום הולדת וחוגגים עם מיץ, פירות ועוגות.

מקור השם שלי הוא על שם סבתי. שם המשפחה שלי במקור היה פינגלה והשתנה בשנת 1962 לפזרקר כי התחתנתי. במשפחת הורי אני החמישית מבין 13 אחים, ששמם: אלישע, נדי, אליהו, גוליה, עזרא, פלורה, לאה, אליעזר, דליה, אהרון ועוד ילד שנפטר בלידה.

הרגשתי טוב עם המיקום שלי במשפחה, אהבתי אותו כי הייתי באמצע. היה לי קשר טוב עם האחים שלי. אהבנו יחד לשחק, וגם היום כיף מאד, כי אנחנו מבקרים אחד את השני. ילדותי עברה עלי בהודו. אני זוכרת שליד הבית שלי היה בית כנסת וגם שוק. אהבתי בתקופה זו לשחק עם אחיותיי, בחבל ובתופסת במיוחד עם גוליה ודליה. היה לי מקרה מיוחד כשהייתי בת 12 שאחותי גוליה נעלמה וחיפשנו אותה המון ולבסוף מצאנו אותה בכניסה לשוק ליד חנויות של תכשיטים לילדות.

הבית שבו גדלתי היה בן שני חדרים. המיוחד בבית היה שהוא היה קרוב לבית כנסת. אני זוכרת עד היום את השיר "ג'י נתה מרננה" מילדותי שמשמעותו בעברית "כיף לחיות".

בית הספר היסודי

שמו של בית הספר היסודי בו למדתי נקרא בשם "הינדי סקול". המורה שלימד אותי היה סלמנפנדל. אני זוכרת ממנו בעיקר את לימודי הכתיבה. החברים שלי בתקופה זו היו לטה ומלטי. נהגתי לשחק במשחקי ספורט עם חבל. החפצים שהיו קרובים ללבי היו עגילים ובגדים שקיבלתי מאמי ושמרתי עד היום. אהבתי ללבוש אותם.

בביתי היו נפוצים המאכלים בשר ודגים. בביתנו, רק מי שצם אכל מאכל "פורי", שזה מאכל מיוחד עם בצק וסולת, ומי שלא צם לא אכל. התחביב שלי היה לרקוד. חברתי בתקופה זו היתיה פינטה קגול, היום אין לי קשר אתה.

כשהייתי נערה לא הייתי בתיכון. בעיקר עזרתי בבית. עבדתי בבית אריזה לגמבות, בתפקיד אורזת.

נישואים

הכרתי את בעלי בהודו בשנת 1962 כשהייתי בת 24 בבומבי בשידוך על ידי אבא שלי , גרנו בתחילה בבומבי עד שנת 1965. כיום אנחנו גרים בדימונה. נולדו לנו שישה ילדים: יגאל, יעקב, אסנת, שרונה, שמשון, שלמה. אתה (ישי) הבן של יגאל. יש לנו 35 נכדים שגרים ברחבי הארץ. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים בחגים ובשמחות. במשפחתנו יש מנהג מיוחד שבא מ"פילה", הודו במנהג הזה מתפללים תפילה מיוחדת משתתפים בו בני המשפחה והקפדנו עליו כי זה מסורת שלנו.

בחופשים נהגתי להכין מאכל "מלידה", שזה מאכל מאורז מתוק. ראש השנה ויום כיפור הם החגים האהובים עלי בגלל התפילה משום שהיא הייתה יפה. בחג הסוכות היינו נוהגים לרקוד הרבה.

עלייה

עליתי לארץ בשנת 1965 יחד עם המשפחה במסגרת הסוכנות היהודית הגענו לארץ במטוס. עם עלייתנו, הגענו לדימונה שם אנו גרים עד היום. אני שמחה שעליתי לארץ כי הכול קדוש. אני מתגעגעת לאוכל של הודו.

"המשאלה שלי היא שיבוא כבר המשיח".

הזוית האישית

סבתא: בתיעוד זה הנכד שלי תרם לי באופן שהיה לי כסבתא לספר.

נכד: מהריאיון עם סבתא שלי למדתי הרבה על סבתא שלי, על החיים שלה בהודו, המאכלים והמנהגים. שומרים על הסיפור של סבתא ומעבירים את זה מדור לדור. אני אעביר את הסיפור לילדים שלי.

מילון

מאכל "פורי"
בצק מסולת

ציטוטים

”המשאלה שלי היא שיבוא כבר המשיח“

הקשר הרב דורי