מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ירושלים של מלכה

אני וסבתא בבית הספר
בית הילדות של סבתא בעיר החדשה
סיפור חייה של סבתא מלכה ששזור עם הקמת המדינה והיסטורית העיר ירושלים ועד היום.

ירושלים של מלכה
תמונה 1
 
סבתא מלכה נולדה בהדסה על הר הצופים בשנת 1946 ב-15 לפברואר, למשפחה ותיקה בירושלים (שבעה דורות בארץ). היא גדלה בירושלים העתיקה עד גיל שנה וחצי. סבתא רבא מספרת שכאשר סבתא שלי נולדה, היו שלגים כבדים בעיר. הר הצופים הוא הר שצופה על ירושלים ובמלחמת השחרור, כשהעיר העתיקה נכבשה על ידי הערבים, הר הצופים נשאר בידינו, ואליו היו עולות שיירות של שוטרים כדי להגן עליו.  
 
ירושלים הייתה מחולקת לרובעים: הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי, הרובע הארמני והרובע היהודי. היו קשרים מאוד טובים בין התרבויות, שכנות טובה וחברויות. הרובע היהודי היה מחולק לשתי חצרות: חצר ספרדית וחצר אשכנזית. בחצר הספרדית דיברו לדינו, שהיא השפה הספרדית של היהודים מגירוש ספרד, ובחצר האשכנזית דיברו יידיש, אבל כל אחד הכיר גם את השפה של השני, וכמובן דיברו גם עברית, ובשפה זו למדו. סבתי גרה בילדותה ברובע היהודי בחצר הספרדית ביחד עם אביה שמואל, אמה רחל  ואחיה דוד. שתי אחיותיה, שרה ואירית, נולדו אחר כך בעיר החדשה, והיא הייתה הבת השנייה במשפחה. המשפחה גרה בדירת חדר עם חצר. לא היו מים זורמים בבתים והמים נמכרו או נשאבו מבורות מים (בכל בית היו בורות מים) ולכן כולם נאלצו לחסוך במים. סבתא מספרת שהיו משתמשים במים לרחצה, שומרים אותם לשימוש לכביסה ולבסוף שוטפים איתם את הבית. על מנת לשמור על המים לשתייה או לבישול הכניסו אותם לכדים גדולים מחרס, ושם המים נשארו קרים והיה נעים לשתות אותם כאילו יצאו עכשיו מהמקרר. 
 
עם קום המדינה ומלחמת השחרור עברה המשפחה לבית בירושלים החדשה בשכונת רוממה. את הנסיעה האחרונה מהעיר העתיקה סבתא זוכרת במעורפל אבל היא זוכרת נסיעה במשאית ושהם הסתתרו מתחת למושבים כי הערבים זרקו עליהם אבנים. את הבית החדש קנה אביה של סבתי,  עוד לפני קום המדינה מערבי בשם חאג' מחמוד. במלחמת השחרור הרובע היהודי נפל לידי ערבים שלקחו את כל האנשים שעוד גרו בו בשבי. סבתא וסבא שלה שלא הצליחו לצאת נלקחו בשבי, ורק אחרי הסכמים והסדרים השבויים הוחזרו. את ההבדל בין מרצפות האבן הפשוטות שכדי לנקות אותם היה צריך מטאטא מקש לבין המרצפות היפות שהיו בדוגמת שטיח צבעוני בבית החדש סבתי זוכרת במיוחד. בתקופת המלחמה היה מצור על העיר ירושלים ולא הייתה אפשרות להיכנס אליה או לצאת כדי להכניס מזון ומים לעיר. היו נכנסים לעיר במכוניות משוריינות שכמה מהם נשמרו עד היום בצדי הדרך לירושלים בשער הגיא.   
 
בתקופת המלחמה, בגלל שהבית היה בקומת הקרקע התאספו השכנים בבית סבתא בזמן ההפגזות. המיטות של סבתא שלי ואחיה היו אומנם מברזל אך מעוטרות בחיות מיוחדות ועל הקיר היה תלוי שטיח. הבית לא היה גדול. בהתחלה ההורים של סבתא שלי היו ישנים בסלון כיוון שהם נתנו לכול אחד מאחיה של סבתא רבא לגור עד שהסתדרו בעוד כול הילדים מצטופפים בחדר אחד- אך הייתה אחווה ודאגה משפחתית.  
האוכל בעיר היה מועט, האנשים היו מוצאים כל מיני סוגים של צמחים ומאכלים מאולתרים אותם הם אכלו. לדוגמה ירק החובזה שהיה ירק פרא שצמח בשדות. אמא של סבתא הייתה קוטפת ומכינה מהם קציצות. על מנת לחמם מים השתמשו בפרימוס שהוא מכשיר חימום שפועל על נפט ובו חיממו מים לרחצה ולכביסה. גם בעיר החדשה היו בתים שהיו בהם בורות מים.
 
סבתא זוכרת שהיא הייתה חוזרת מבית הספר "בית הכרם" הייתה יושבת תחת עץ הזית ואוכלת עגבנייה עם מלח או לימון- ככה אכלו אז, בריא ולא חטיפים משמינים. סבתא זוכרת את ימי השישי, אפיית הבורקס הטעימים עם גבינה ותרד, הריח היה מתפזר בכל הבית. גם ריחה של העוגה הנאפת בסיר הפלא עולה עדיין באפה של סבתא. סבתא זוכרת את הפעמון שהיה מצלצל ברחוב ומודיע על מכירת הקרח, אמא או אבא של סבתא היו יוצאים וקונים את הקרח ברבע בלוק, חצי, או בלוק שלם שאותו היו שמים במקרר. החלב היה מגיע הביתה על ידי החלבן, ששם חלב בסיר שאמא של סבתא הייתה משאירה בחוץ.
הילדים בירושלים היו משחקים במשחקי חצר כמו מחבואים תופסת, קלאס, 5 אבנים, "הקפות", חבל ועוד. בשכונת רוממה בה סבתא גרה היה מגרש משחקים שנקרא "העיגול" שם שיחקו. הוא היה בעצם האנדרטה לכבוד גנרל אלנבי הבריטי שהגיע לארץ ישראל. כשסבתא הייתה קטנה הדוד שלה דרך לה על איזו בובה והוא הבטיח שבהזדמנות הוא יביא לה בובה. ביום חורפי אחד הוא הגיע עם מעיל גדול מאד, הוא הוציא מתוך המעיל כלבלב וסבתא שלי חשבה בהתחלה שהוא כלב צעצוע עד שהוא…התחיל לזוז! סבתא הייתה קשורה לכלב היא לא נפרדה ממנו, אפילו שנסעו לחופשות בתל אביב הכלב או בשמו – זריז- היה מתלווה אליהם.
 בחצר הבית של סבתא היו המון עצי פרי כגוון: עץ שקד, הגפן, זית, אפרסק, היסמין שצמח העלה ריח בכל האזור. 
 
החורפים בעיר היו קשים והיו שלגים כבדים, סבתא זוכרת מקרה מיוחד שכשאמא שלה הכינה פודינג, יצאו היא ואחיה אספו שלג בידיהם והכניסו אותו לפודינג.
 
סבתא למדה בבית הספר "בית הכרם"- בית ספר יוקרתי שהיה מרוחק מביתה והם נסעו אליו באוטובוס.הסיבה לכך שהיא ואחיה למדו שם הייתה שאמה של סבתי התעקשה שהם יקבלו חינוך איכותי, בבית הספר הזה למד גם יורם גאון. מנהל בית הספר היה מר בנבנישתי, שהיה איש יקר, יקיר ירושלים שכתב ספרי מולדת וחיבר את האטלס והוא לימד אותם גיאוגרפיה.
 
כיתה ו' עם מר בנבנישתי

כיתה ו' עם מר בנבנישתי
 
 
כשהיא למדה בבית הכרם הייתה חלקה חקלאית- שם הילדים היו עובדים את האדמה ואוכלים מתבונתה. צנוניות טריות, בצל ירוק, כרוב, כרובית ועוד. כמו כן היה חדר אוכל- הילדים היו גם מכינים את האוכל ואוכלים אותו, לפני זה היה שיעור תזונה שם למדו איך להכין ולאכול דברים מזינים. סבתא זוכרת את המיונית  (מיונז) שהם הכינו מביצים, עד היום היא זוכרת את הטעם הנפלא הזה.
עם התבגרותה למדה במכינה הפדגוגית ע"ש דוד ילין בבית הכרם.
 
סבתי שירתה בצבא והתנדבה כגננת בעיירות הפיתוח, כיוון שבעיירות פיתוח היה מחסור בגננות  ובמורות- סבתא שלי שרתה במדים. היא שרתה שנתיים בדימונה ושנה בשדרות.
אחת החוויות אשר זכורה לה, באחד מימי ראשון, כשחזרה מביתה לדימונה, היה מבצע הנקרא מבצע "מלביש"- מבצע מטעם משטרה צבאית, שבדקה שכל החיילים ילבשו את המדים כראוי ואת הכומתה. אך לרוע מזלה של סבתא, הכומתה לא הייתה על ראשה, והיא נשלחה לכלא צבאי ל- 24 שעות.

בעת שירותה בדימונה הכירה את סבא שלי שעבד שם בעבודות עפר עם טרקטורים לפיתוח העיירה. באותה התקופה, דימונה הייתה עיירת עולים קטנה והגיעו אליה עולים מרומניה, מהודו וממרוקו ואותם היה צריך לקלוט. במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ירושלים נכבשה בחזרה והמשפחה שמחה לחזור לבקר בבית הישן של המשפחה, בבית הכנסת בה סבא של סבתא שלי היה כהן וכמובן בכותל. סבא שלי עוזי, היה ממשחררי העיר ירושלים כמפקד טנק. לאחר שסבי ניצל מטנק שנשרף במלחמת ששת הימים סבי וסבתי החליטו להתחתן. בשנת 1968 התחתנה עם סבא שלי, עוזי זמיר.

בחתונה

בחתונה

בשנת 1969, לאחר שנה מחתונתם, נולדה לסבי וסבתי בת, אמי מירב. בשנת 1973 בתקופת מלחמת יום הכיפורים, נולדה דודתי מיכל. בשנת 1982 נולד בן הזקונים, דודי רועי זמיר.

הטיול בארה";;ב

הטיול בארה";;ב
הטיול בארה"ב
בשנת 1995 התחתנה ביתם האמצעית, מיכל עם חזי ושנה לאחר מכן נולדה הנכדה הראשונה, אלמוג, שאת שמה הציע רועי להוריה שהייתה תוספת שמחה למשפחה. כיום אלמוג בת 19 ונמצאת בשירות לאומי בנהריה ועובדת בחינוך ילדים עם קשיים נפשיים. בשנת 1997 התחתנה ביתם הבכורה, מירב עם ניר. בשנת 1999 נולד למיכל אלעד, שכיום הוא בן 15. בשנת 2001 , לשמחתנו הרבה נולדו 2 נכדות לשתי הבנות: שקד נולדה למירב ותהל למיכל- בהבדל של חודש אחד! לאחר שנה וחצי, נולד בנם הרביעי של מיכל וחזי, אוראל, שכיום הוא בן 12.
 
אני, הילי, נולדתי בשנת 2004, הנכדה ה-6 לסבי וסבתי.
אני וסבתא

אני וסבתא
אחריי נולדו מעין וניצן, האחת בת 9 והשנייה בת 6 והן בנותיה של מיכל. 

סבא וסבתא

 
סבא וסבתא
מפגש במשרדי גוגל

מפגש במשרדי גוגל
מפגש במשרדי גוגל בקשר הרב דורי, 2014

מילון

פרימוס
מכשיר חימום מים ובישול.

בלוק קרח
הקרח שהיו קונים ומכניסים למקררים שאז לא היה במקררים חשמל והקרח קירר את המצרכים שבמקרר.

מצור
המצב בו סוגרים את העיר ולא נותנים לצאת או להיכנס ולהכניס מזון ושתייה.

ציטוטים

”גם בתקופות קשות, צריך להתגבר ולהמשיך הלאה“

הקשר הרב דורי