מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה קריק, נולדתי בשנת 1940 בירושלים.

באותה תקופה, הבריטים שלטו בארץ ונכחו בכל מקום בישראל. אני זוכרת חיילים בריטים עושים סיורים בשכונה שלי.

כילדה, מלחמת השחרור הייתה ב1947, כשהייתי רק בת שבע, ואני זוכרת את ההתרגשות, כאשר באו"ם הצביעו בעד הקמת מדינת ישראל. אני זוכרת את השידור ברדיו, בכ"ט בנובמבר 1947, בו ספרנו כל המדינות שאמרו כן למדינת ישראל, והבנו שיש לנו רוב באו"ם. אני זוכרת את השמחה והריקודים ברחובות, כאשר שמענו שיש לנו למדינה, ויש לנו אפשרות וזכות להקים מדינה.

באותו יום, גם סבא שלי שקראו לו משה ציון, (כולם קראו לו מושון) שמע את השידור ברדיו, הוא הביא דגל גדול, וטיפס עם הדגל על בניין הסוכנות היהודית בירושלים, ותלה את הדגל על גג הסוכנות. סבא שלי רכב על חמור עם הדגל, בדרכו לגג הסוכנות היהודית, ותמונה שלו על גבי החמור, מופיעה באנציקלופדיה הראשונה של מדינת ישראל.

מיד לאחר מכן, פרצה מלחמת השחרור, הערבים לא הסכימו לקבל את החלטת האו"ם, וירושלים  הפכה לעיר נצורה ושהתה במצור מספר חודשים. המערכה על ירושלים, סביבותיה והדרכים המובילות אליה נמשכה לכל אורכה של מלחמת העצמאות, החל משלב א'-  מלחמת האזרחים, שפרצה למחרת קבלת ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, עבור בשלב ב' – פלישת מדינות ערב לתחומי ארץ ישראל המערבית ובכללם שטחי מדינת ישראל ביום הכרזת עצמאותה . ויקיפדיה

בעת המצור לא היו מים והיה מחסור במזון. כאשר לא היו מים, קיבלנו מים בתקצוב של פחים, פעם בשבוע, לפי גודל המשפחה, אני זוכרת שעמדנו ברחוב, כאשר הרכב שחילק מים, הגיע וחיכינו לו כדי לקבל את תקצוב המים.

זכור לי גם כאשר אנשי הפלמ"ח פרצו את הדרך לירושלים, שנקראה באב אל וואד, ועם הפריצה לירושלים, ירושלים הפכה לעיר חופשיה ללא מצור. הרבה הרוגים היו בשעה שפרצו את הדרך לירושלים.

הזווית האישית

סבתא: היה לי  מרגש שהנכד שלי בא לבקש שאספר לו סיפורי ילדות, ועל כך אני מודה לקשר הרב דורי.

יהלי: היה לי מאוד נעים להקשיב לסבתא, והסיפורים של סבתא שלי היו מאוד מעניינים. למדתי מהם הרבה דברים עליה.