מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה (איקה) סנדרו מבית משפחת בן גיאת. אבי, משה, נולד בירושלים. משפחתו של אבי הגיעה בעקבות גירוש ספרד לטורקיה. סבי ,שם טוב, נולד בטורקיה ועלה ארצה בסביבות שנת 1900. סבתי, רבקה, נולדה בעיר "טריקלה" ביוון. לאחר מות אמה, סבתי עלתה ארצה עם אביה. לפי הסיפורים סבי נאלץ להתחבא מהשלטונות הטורקים ששלטו בארץ כדי שלא יאלצו אותו להתגייס לצבא העות׳מאני (של הטורקים). הוא הוחבא על ידי סבתי ואביה, וכך סבי וסבתי התאהבו, התחתנו והביאו לעולם חמישה ילדים, וביניהם אבא שלי- משה.

אמי, הלן, נולדה בבגדאד שבעיראק ועלתה ארצה בגיל שלוש עם אביה אליהו ואמה רג'ינה, סבי וסבתי. אמי ואבי הכירו והתאהבו בירושלים, וגרו בה כל חייהם.

אני נולדתי בירושלים בשנת 1953. אבי היה קבלן בניין ובנה בתים רבים בירושלים. אמי הייתה עקרת בית. גדלתי עם עוד שלושה אחים. למדתי ביסודי ובתיכון בגימנסיה העברית בירושלים ושירתתי בצבא כמש"קית חן. בשנת 1971 נישאתי ועברתי לגור באזור הדרום. אני אימא לארבע בנות וסבתא לאחד עשר נכדים ונכדות.

הצריף של יצחק בן צבי

בילדותי התגוררנו בשכונת רחביה שבה היה ממוקם בית הנשיא. השכונה הייתה מלאה בילדים מכל הגילאים. לאחר שעות הלימודים, היינו יורדים לגינות שמסביבנו, משחקים בכדור במחניים ומנצלים ירידה תלולה לתחרויות גלישה על משטח עם גלגלים. באמצע הפארק עמד בית הנשיא. בית הנשיא היה צריף צנוע, ושם התגורר הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן צבי, ביחד עם אישתו, רחל ינאית בן צבי.

זכור לי שהנשיא היה איש חביב מאוד שאהב להסתובב עם מקלו ברחבי השכונה לשוחח עם ילדים, לצבוט בעדינות בלחייהם ולשאול לשלומם. כידוע באותה תקופה הנשיא הסתובב לבד ללא אנשי ביטחון ואנחנו כילדים תמיד חיפשנו את קרבתו.

כחלק מעבודתו הנשיא קיבל משלחות מכל העולם. צמוד לביתו בפארק הייתה רחבה בה היו נערכים טקסים של קבלת שגרירים, קבלת משלחות מחו"ל וכד'. כל טקס כזה היה מלווה בטקס צעדה של חיילים מחילות שונים לבושי מדים ותזמורת גדולה. אני זוכרת שאנחנו, ילדי השכונה, היינו מחכים בקוצר רוח לטקסים האלה ועומדים וצופים בהם בשקיקה.

מלחמת ששת הימים בירושלים

כשהייתי בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים. אני זוכרת שנשלחנו מבית הספר הביתה ונכנסנו ישר למקלט. הבית שלנו היה ממוקם מול עמק המצלבה בירושלים, שם היו מרגמות ותותחים שירו לכיוון העיר העתיקה. אנחנו כילדים שמענו את הקולות ההפצצות והיינו די מפוחדים. שהינו במקלטים לאורך כל ימי הלחימה כשאנו קשובים לקולו של טרנזיסטור שהיה צמוד אלינו. בשלב מסוים אבי, שהיה מגויס להג"א (הגנה אזרחית, לימים פיקוד העורף), הגיע לחופשה קצרה וסיפר לנו שהעיר העתיקה עומדת להיכבש ועוד מעט נוכל לבקר שם. היו גם שמועות על קרב מאוד קשה שמתנהל בגבעת התחמושת, שם היו בונקרים מבוצרים עם חיילים ירדנים שנלחמו מול חיילינו ולקח זמן עד שחיילינו הצליחו להכניע אותם. עד היום אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה במבוגרים כאשר הוכרז ש"הר הבית בידינו". אני כנערה, שלא הייתי מודעת לחשיבות של המקום, נזקקתי להסברים על המקום. אני זוכרת את הביקור הראשון בעיר העתיקה ובכותל המערבי את ההמונים שזרמו לשם, את הצבעוניות, הרעשים והריחות.

אחד הסמלים של ירושלים המחולקת הייתה חומה שעמדה ברחוב ממילא. כילדה אני זוכרת שכל פעם שהיינו עוברים שם היו מזהירים אותנו לא להסתכל דרך צוהרים קטנים מאחר והיו מקרים שצלפים ירדנים פגעו באנשים שהציצו. עם סיום מלחמת ששת הימים הוסרה החומה ועד היום כשאני עוברת במקום הזה אני נזכרת בחומה ובחשש שהיה מלווה אותי כילדה.

הזוית האישית

סבתא איקה: היה לי זמן איכות עם הנכדה המדהימה שלי שמביאה אור לעולם. זו זכות גדולה לשתף אותה בזכרונותי. שתמשיך להיות ילדה כל כך איכותית חכמה ורגישה. אוהבת אותה.

הנכדה שחר: אני מקווה שתמשיכי לספר ולשתף את הנכדים שלך בסיפורים המדהימים, המצחיקים והמיוחדים שחווית בילדותך ובכלל. היה לי מאוד כיף איתך. אני גם מקווה שתמשיכי לספר לי סיפורים בנסיעות.