מאגר סיפורי מורשת

ירושלים בגביע של כסף

"אני אוהבת במיוחד אנשים כי נבראו מה'

כי לכל אחד יש סיפור אחר "

סבתא לאה מספרת לנכד נעם לשם

שמי לאה שקלאר. שם אבי ישראל ושם אמי שרה לבית גרוסמן. נולדתי בירושלים, בשכונת בית הכרם, בארץ ישראל, בח' טבת תשי"ח. אני מציינת את יום הולדתי בכותל, מידי שנה. חוויתי לידה מחדש, כשכל ילדיי התחתנו.

מקור השם שלי הוא על שם הדודה של אמי, שרה, ועל שמה של לאה, אחת האמהות מהתנ"ך. שם החיבה שלי הוא לאה'לה. כשהתחתנתי, מאוד שמחתי עם השם שקלאר, שפירושו גביש זכוכית.

בילדותי

במשפחת הוריי אני הבכורה. עד גיל שבע, הרגשתי בודדה כי הייתי בת יחידה,  ומשום שלא היו לי חברות. זה השתנה, בתקופת גיל ההתבגרות, במיוחד כשהלכתי לתנועת בני עקיבא , כי שם לא הרגשתי בודדה והיו לי המון חברות.

בהיותי בת 7 אחותי רחל נולדה, הרגשתי אחריות כלפיה ותמיד חשבתי שציפו ממני ליותר. אחותי יפה, חכמה וכולם רצו תמיד להיות חברים שלה.

בירושלים גדלתי בשכונה שכולם בה היו חילוניים. הבית בבית הכרם, היה בקומה שנייה, היו לו שלושה חדרים, סלון, חדר שינה ומטבח. הבית היה עשוי מאבן ירושלמית. בבית הורי הפטיפון ניגן כל הזמן את מילות השיר "באב  אל וואד" של יפה ירקוני. ביום העצמאות הייתי שרה אותו לעצמי. כיום אני לא שרה את השיר אבל אני זוכרת את המילים. תחביביי בילדות היו לצייר ולקרוא ספרים. בדרך כלל הייתי משחקת "מונופול" עם חברות בביתי. הכנתי מטוסים עם השכן שלי ששמו עידו נחושתן, שכיום הוא מפקד בחיל-האוויר.

מלחמת ששת הימים

כשפרצה מלחמת ששת הימים היו אלו ימים עצובים כי הייתה מלחמה, הייתי בת תשע, הייתי במקלט כששמעתי שירושלים שוחררה. אני זוכרת שיהודי שלא הכרתי לקח אותי מבית הספר והוריד אותי באמצע הדרך. הלכתי וכדורים שרקו מעליי, פחדתי נורא ובנס חזרתי הביתה.

ילדות חובקת עולם

גדלתי בירושלים, אוסטרליה ואפריקה. בתקופת הגן היינו באוסטרליה בשליחות, ואחד הזיכרונות שלי הוא שעשו לי יום הולדת עם עוגת קרם ענקית הדומה לעוגת חתונה.

לאפריקה הגעתי כשהייתי בת 10 ונשארתי שם עד גיל 13. אני זוכרת, שבאתי ולא ידעתי איך מדברים בשפתם. מורתי אמרה לי שאקרא כל שבוע עשרה ספרים וכך בסוף השנה קיבלתי הצטיינות באנגלית, וזה היה ביחס לכיתה ולא לעצמי!

בגיל היסודי אהבתי מאוד את שיעורי התנ"ך, בבית הספר היסודי "מימון" שבקריית משה. שמו של מורי היה יהושע רוזנברג, הוא היה מספר לנו המון סיפורים מעניינים במיוחד. לאחר מכן למדתי בתיכון "אוולינה דה רוטשילד".

בבגרותי, למדתי במכללת ירושלים. עבדתי כמורה בבית ספר "נועם". בחרתי במקצוע משום שלחצו עלי שאהיה מורה. נהניתי לפעמים מהמקצוע אך בכל זאת המשכתי ועבדתי כמורה 30 שנה, והמקצוע מלווה אותי גם היום. אני בעלת תואר שני בחינוך יהודי. עסקתי במקצוע שלא רציתי, כי למעשה רציתי ללמוד משפטים. מניסיוני האישי אני חושבת שלימודים הם הכי חשובים בחיים.

כיום אני גרה ביישוב עפרה,יחד עם בעלי מוטי שקלאר, סבא שלך, כ- 32 שנים. הכרתי אותו בתנועת בני עקיבא, והתחתנו כשהייתי בת עשרים. כעבור 4 שנים נולדה בתי הראשונה, הודיה שהיא אמך. יש לנו כיום שלוש בנות ושני בנים, ובלי עין הרע עשרה נכדים אשר באים אלינו בשבתות, ימי חול, חגים וחופשות.

בחופש הגדול המשפחה הגרעינית נפגשת, בקיבוץ עלומים, שם גר אח של בעלי, שמו עדי. החגים החביבים עלי הם סוכות, ראש השנה וחנוכה, משום שיש בהם הרבה תפילות ומאכלים מסורתיים.

בימים אלו אני גמלאית ונהנית לעשות דברים חדשים. יש לי הרבה חלומות להגשים.. מתכננת ללמוד ציור וריקוד. הבוקר מתחיל עם שתיית שתי כוסות קפה שחור, אחר כך אני יוצאת להליכת בוקר, ומקנחת בארוחת בוקר עם בעלי. לאחרונה אני הולכת לתערוכות ציורים. עובדת ברדיו ירושלים כמגישה של תכנית תרבות.

ילדיי ונכדיי חיים בארץ ואני מרגישה שמחה מאוד על כך.

בילדותי קיבלתי גביע מסבא שלי, אפרים, שקנה לי אותו במיוחד ואיתו אני עושה קידוש בשבת.

הזוית האישית

סבתא לאה: נהניתי לספר לנכד האהוב על הילדות שלי, יכולתי לשתף אותו בעבר שלי. תכנית הקשר הרב דורי – זו תכנית חשובה כי זו הייתה הזדמנות לשוחח ביחד.

הנכד נעם: למדתי איך סבתא חיה בעבר? הרגשתי שמחה כי היא שיתפה אותי בסיפורי העבר שלה. אני מודה לסבתא על כך שישבה והקשיבה לשאלותיי. אני מאחל לסבתא חיים ארוכים וטובים.