מאגר סיפורי מורשת

שמי שולמית ונולדתי בעירק בשנת 1937.

לאבי קראו פינחס ולאמי שירין. שמות הילדים שלי: אורית בת 48, מזלית בת 45, רחלי בת 42, אילה  בת 40.

אימי נפטרה בגיל צעיר, עלייתי וילדותי נושאים הרבה זכרונות עצובים. בגלל שהתיתמתי בגיל צעיר וגם בגלל

הקשיים הרבים שחווינו בעלייתנו ארצה.

עלינו לארץ בשנת 1951, כשירדנו מהמטוס נשקנו את האדמה והרמנו את הידיים לשמיים, הודינו לקדוש ברוך הוא. הגישו לנו תה חרובים ופרוסת לחם עם ריבת תאנים וזה היה ממש מעדן. ריססו אותנו בפליט, חשבו שאנחנו חולים.

אני זוכרת, שהיו לנו סחרחורות מהריסוס.

התנאים היו קשים, ישנו במיטות מברזל ומזרונים מקש עם קרציות שעקצו ולא נתנו לנו לישון.

בנוסף היו בשטח גם נחשים ועקרבים, ופחדנו מאוד מהם.

האוכל היה דל מאוד, אך מזין. אני זוכרת במיוחד את התפוזים והאשכוליות שהיו גדולים ומתוקים מאוד.

התפוזים והאשכוליות שנראים לנו רגילים ביותר היום, לעולים הראשונים זה היה נפלא !

עיקר שמחתנו למרות הקשיים שעלינו לארץ ישראל – שמחנו שאנו בארץ הקודש !

אני השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר  אמירים עם התלמידות אודל זיתון ניקול מצ'ניקוב

וליוותה אותנו גם החונכת איתי אמסלם מגרעין בינ"ה.