מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק אגמון, יליד עיראק שנת 1947. שמות הוריי: רחמים ורגינה לבית משפחת עג'אמי, שנולדו בבגדד שבעיראק.

הוריי נולדו בעיראק ונאלצו לאחר פרעות ממושכות הידועים בשם  "פרהוד", לעזוב את עיראק ולעלות לארץ יחד איתי כאשר הייתי בן 3. שתי אחיותיי עלו לארץ באופן עצמאי במסגרת עליית הנוער וגדלו בקיבוצים: להבות הבשן ונווה ים.

על תעודת היציאה שלנו מעיראק, משנת 1951, נחתם בחותמת ממשלת עיראק "יציאה מהארץ ללא חזרה".  עלינו בילייה הגדולה של יהודי עיראק לישראל

"מבצע עזרא ונחמיה, שנקרא גם מבצע בבל או מבצע עלי בבא, הוא מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל כחלק ממבצעי העלאת היהודים לארץ במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של עזרא ונחמיה מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילתה של תקופת בית שני. בתחילה, אסר החוק העיראקי על יציאת יהודים מהמדינה, אך למרות העונשים הכבדים שאיימו עליהם, הצליחו יהודים רבים לצאת מעיראק ולעלות לישראל, בעיקר דרך פרס השכנה. המבצע החל באפריל 1950, לאחר שממשלת עיראק הסכימה להתיר את יציאתם של היהודים מתחומה, והוא אורגן ובוצע על ידי ממשלת ישראל,הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט". (ויקיפדיה)

העלייה לישראל

כשעלינו לארץ נקלטנו במעברת "שער עלייה" שבחיפה ולאחר תקופת ההתאקלמות בארץ עברנו לגבעת שמואל שם למדתי וגדלתי עד לגיוסי לצבא. תקופת ההתאקלמות בארץ הייתה קשה מאוד להוריי, קושי של השפה וקושי במציאת עבודה. ההסתגלות לסביבה ומקום המגורים הייתה קשה במיוחד, קשה להסתגל לאוכל שלא תאם את המאכלים שהיינו מורגלים אליהם כך שהפרנסה הייתה קשה ולא אפשרה להצטייד בריהוט, ביגוד מתאים. למרות הקשיים אבי הצליח למצוא עבודה קובעה כאיש מקצוע בבניית בתים.

המבנה שהתגוררנו הלך והשתפר במהלך שהותנו בארץ: בתחילה גרנו באוהל לאחר מכן עברנו להתגורר בצריף בנוי מעץ ועברנו למבנה רגיל מבטון. ההורים דיברו איתי בשלבים הראשונים בערבית ואני עניתי להם בעברית, יודגש כי קליטת השפה העברית לי הייתה קלה יותר מאשר להורי.

שמות במשפחה

כשעלינו ארצה הגענו ל"שער עלייה" שם רשמו את שמותנו, אבי שקראו לו רחמים הודיע לפקיד הרישום ששם המשפחה הוא גם רחמים, הפקיד סירב לרשום בטענה שלא יתכן ששם המשפחה והשם הפרטי יהיו זהים. חבר מעיראק שעלה אתנו ועמד בסמוך לאבי אמר לפקיד שהוא מכיר את אבי כסוחר מעיראק ושם כינו אותו הסוחר מאזור אל עג'ם (אזור באירן) הפקיד החליט לרשום בשם המשפחה את השם אל עג'מי.

ילדות

אני זוכר שלמדתי באזור מגוריי בבית ספר יסודי עד כיתה ג', לאחר מכן המשכתי וסיימתי את שנות לימודיי בבית הספר היסודי בגבעת שמואל שהמרחק אליו מביתי קרוב לחמישה ק"מ שאותם הייתי צריך ללכת ברגל, בסה"כ ההליכה לא הייתה קשה והיא נערכה כחצי שעה כל בוקר הקושי העיקרי היה בחורף בו הייתי מגיע לכיתה רטוב מהגשם. בבית הספר למדנו כמובן בשפה העברית. רוב חבריי היו תושבי האזור שגרו באותה שכונה ולמדנו באותו בית ספר. משחקי ילדות שזכורים לי: מחניים, הקפות, דודס, חמור ארוך.

חגים

שני חגים מרכזיים עצבו את המשפחה אותם חגגנו על פי ההלכה כפי שהיה נהוג בבית הוריי חג ראש השנה וחג הפסח. בחגים אלה התרכזה כל המשפחה, הילדים הנכדים ולעתים הצטרפו אורחים כמו חברים או קרובי משפחה. מעבר לאוכל המיוחד המסמל את מאפייני החג, נעים וכיף לעקוב ולראות את גידול המשפחה כאשר כמעט בכל שנה נוספים משתתפים נוספים. פעם זה בעלים או נשים של ילדי המשפחה ולאחר מכן נוספים נכדים קטנים שמידי שנה גדלים ולוקחים חלק בטקסי החג ותינוקות אחרים תופסים את מקומותיהם.

לכל חג יש את המאפיין שלו, יש את הברכות הקשורות לחג ויש כמובן את המאכלים המיוחדים לו. כך למשל בראש השנה טעים במיוחד התפוח המיוחד שמכינה סבתא והמאכלים הססגוניים עם הריחות שמלווים אותם.

סיפורו של סבא יצחק אגמון

הזוית האישית

סבא איציק: שמחתי לקחת חלק בתכנית. סיקרן אותי לדעת עד כמה תרצה להעמיק בסיפור המשפחתי.

יהלי: תודה שהקדשת מזמנך ובאת לתכנית. אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם.