מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יפה על שם סבתי שנקראה בשם שיינדל ז"ל שנספתה בשואה. משמעות השם שיינדל זה: יפה וזורחת.

אני נולדתי בישראל בעיר פתח תקווה. נולדתי בשנת 1961. הבית שלי היה בשכונת עקיבא, בפתח תקווה. זה היה בית קטן צמוד לשכנים עם חצר קטנה. לא היה לי חדר משלי ישנתי בסלון על ספה. הכנתי שיעורים על מדף שנפתח ונסגר על הקיר. בסלון הקטן, כשהיו באים אורחים, אנחנו הילדים היינו בחצר או במרפסת.

היו לנו בשכונה משחקים ששיחקנו ביחד, בחוץ, ליד הבית כנסת.  מערב שבת, אני זוכרת את אבא שהיה מברך ואת אימא שהייתה מדליקה נרות, מבשלת ואופה  עוגות כמו בקונדיטוריה. הם נהגו ללבוש בגדים פשוטים. הבית, הכל היה נקי ומסודר בארונות. את הכביסה בהתחלה עשו בחצר בתוך פיילה, גיגית. את הבגדים  תלו על חבלים, בחצר. הוריי עבדו מאוד קשה  לפרנסתם, גם בעבודות בחוץ וגם בבית, תמיד דאגו שלא יחסר דבר.

צמוד לביתנו היה גן ילדים אני זוכרת, את החצר עם הגדר המשותפת לחצר של הבית שלי. אמי הייתה מכבדת את הגננת כל יום בפרי מהעץ שלנו. אימא הייתה מטפלת בילדים וגם מזכירה של אבא במשרד ההובלות ואבא היה נהג משאית.

בשכונה ליד הבית לא היו כבישים היו רק חולות ושדות. במשך הזמן התחילו לבנות בניינים גבוהים. ההורים שלי המשיכו לעבוד קשה ותמיד לקחו עבודה נוספת לפרנסה, כמו למשל, אבי עבד בערב בשמירה על חומרי הבנייה שהיו לבניינים החדשים שבנו. היה צורך בשומר לילה כי לפעמים היו גונבים את חמרי הבניי. לפעמים הייתי מצטרפת אל אבא ואימא לשמירה. מכיוון שההורים שלי עבדו כל כך קשה החלטתי כבר בגיל עשר להפתיע אותם ולעזור להם בכל יום חמישי הפתעתי אותם וניקיתי את הבית.

על המשפחה

שמות הורי: אסתר ומשה ליבוביץ. שמות האחים שלי: מרדכי ליבוביץ ז"ל ובנימין ליבוביץ. גרנו בשכונה קטנה בפתח תקווה. את רוב המצרכים הורים קנו בשוק.

אני יכולה לציין שאת הורי איפיינו: נתינה גדולה, עידוד ללימודים, הם תמיד אהבו בית חם. הייתה להם הרבה סבלנות ולשניהם הייתה גם הרבה סובלנות לקבלת השונה. אבא משה ז"ל, היה נהג משאית. הוא עסק בהובלות. אימא הייתה מטפלת של בתינוקות וגם מזכירה של אבא במשרד ההובלות. לאחר שעות העבודה, בערבים היו שומרים על חמרי בניין באזור הבנייה הקרוב לבית שלנו.

ההורים שלי, אסתר ומשה היו מאוד צנועים. תמיד התלבשו יפה, אבל בצינעה וללא מותגים, ולכך גם חינכו אותנו הילדים. אימא דאגה, שכל יום יהיה לנו אוכל טרי וטעים למרות העבודה הקשה  שלה גם בבית וגם ושעות רבת מחוץ לבית. תמיד היה  בבית מרק, עוף, תפוחי אדמה, אורז, רוטב טוב. כל יום היה לנו אוכל חם בסגנון הונגרי או צ'כי. בשבת אכלנו חמין או גולש שאימא טרחה והכינה עם קוגל מיוחד, כמו שרק היא ידעה להכין וכולנו התענגנו עליו.

זיכרונות ילדות

הבית שלי היה סמוך לגן הילדים שלי. מאוד אהבתי לשחק בבובות: אימא, מורה, גננת ורופאה. הלכתי לבית ספר יסוד שכון עממי כיתות א'-ח'. היו לי חברים נחמדים, אבל גם הציקו לי מאד כי היית חרוצה ושמנה.

בכיתה ט' עברתי לתיכון עיוני בפ"ת עד יב'. שם למדתי במגמת כלכלה וסוציולוגיה וסיימתי בגרויות ברמה גבוהה. משם המשכתי ללמוד חינוך והוראה במסגרת העתודה ושרתתי בצבא כמורה חיילת בתיכון אורט בבסיס מש"א בתל-השומר.

המוזיקה שאני העדפתי  לשמוע בדרך כלל, הייתה מוזיקה ישראלית: יורם גאון, יפה ירקוני, שושנה סלוניים, טנגו ושמענו תקליטים ורדיו יותר מאוחר טלויזייה. הבילויים היו פגישות עם חברים, בבית משחקי קופסה, סרט בקולנוע או הצגה. לא היה לי מחשב בבית וגם לא נייד היו מחכים להתקנה של טלפון שבע שנים,

קשרים עם חברים התפתחו ונרקמו בתיכון בו למדנו בשעות הבוקר, או במסיבות בבתים, בטיולים בתנועות הנוער. הבחור שהיכרתי ליווה אותי מהמסיבה הביתה וכך התחיל הקשר ביננו. אחר כך דיברנו בטלפון והוא הזמין אותי ללכת לסרט. הוא הביא לי מתנה ליום ההולדת. אחרי ארבע שנות חברות התחתנו. כך התחילה הזוגיות ובניית  המשפחה שלי. בן זוגי התחיל את עבודתו הראשונה כבנאי בבניין ואני הייתי ברת מזל שהורי קנו לי בית נהדר שבו התחלנו את חיינו. נולדו לנו שני ילדים. היום הבן שלי בן 36 עובד באלקטרוניקה והבת שלי בת 32 והיא מעצבת גרפית ועובדת באתר וואלה.

העלייה של הורי

הורי, עלו לישראל, ערב קום המדנה: 1948. התנאים בארץ היו קשים מאוד. הורי הצלחו לקנות חדר ושרותים בחוץ בחצר. אבא ז"ל גויס מיד למלחמה, מלחמת העצמאות, ואימא ז"ל נאלצה להתמודד, להסתדר, ולפרנס את המשפחה עם תינוק קטן. אימא לא ויתרה ומצאה מהר מאוד עבודה כמחלקת אוכל בבית אבות, יחד עם התינוק ביד.

ההורים עבדו קשה מאוד, בנו את הארץ, סללו כבישים, עבדו בכל עבודה כדי לפרנס את המשפחה ולהתקדם למגורים טובים יותר. במהלך השנים היו עוד מלחמות וקשיים ונולדו להם שלושה ילדים. אחי הבכור מרדכי ז"ל, אחריו בנימין ואני הקטנה נולדתי בשנת 1961 בפתח תקווה.

ההורים זכו לשמוע את הכרזת המדינה, ואת הריקודים ברחובות לכבוד עצמאות ישראל בתש"ח, 1948.

ההתרגשות וגודל הנס הם דברים שגדלתי עליהם. אבא ואמא ז"ל ראו בבניית הארץ זכות גדולה והרגישו שהם חלק מנס שחלמו עליו 2000 שנה.

הזוית האישית

אייל סאלם ויוני שלי: מאוד נהנו לשמוע את סיפורה של יפה ומאוד נהנו בחברתה, אנחנו עדיין שומרים על קשר ועוזרים זה לזה. גם יפה שמחה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כיתת הותיקים שבבית ספר ריגלר.