מאגר סיפורי מורשת

 תקופת הילדות

שמי יעל נולדתי להורי אידה והרצל ברכה שעלו לישראל מבולגריה לעבוד ולפתח את הארץ. אבי עלה בשנת 1945 ואימי בשנת 1948. הם נפגשו בקיבוץ דרדרה בגבול הסורי שם נלחמו מעטים מול רבים, ולאחר שנה נולדתי בדרדרה שהפך לימים לקיבוץ אייל. גדלתי  בבית הילדים וביום של חמסין הייתי צורחת בקולי קולות בגלל החום. עד היום לא טוב לי בימי חמסין.

בגיל שלוש הגיעו הסבים והסבתות שלי אך לא השתלבו בקיבוץ ונאלצנו לעזוב. עברנו לגור בכפר סבא בבית קטן מלא עצי פרי. כולם הכירו בה את כולם. לנו הילדים היה כיף אך להורים היו קשיי פרנסה. אחי נולד חמש שנים אחרי. היינו יושבים מתחת לעצי הפרי ואוכלים מעצי השזיף, התות, הפטל והתפוזים. אמא שלי היתה מחממת על ידי השמש פיילה עם מים ואני ואחי ישבנו בתוכה ושיחקנו במים בכיף.

בזמן מלחמת ששת הימים בנינו בבית של סבתא שוחות להתחבא בהן מפני הפאדיונים שהקיפו את כפר סבא מהכפרים הערביים שסביב.

בילדותי היינו משחקים רוב הזמן בחוץ עם ילדיי השכונה בקלאס, גולות, הליכה על קביים מפחיות, מחניים, שבע תחנות וקליעה למטרה עם סכין.

איך קיבלנו חלב אתם יודעים? היינו משאירים סיר או בקבוק והחלבן היה ממלא את כלי הקיבול. איש שמכר קרח היה בא עם אוטו קטן מלא קרח ומצלצל בפעמון ואנשים היו באים ולוקחים קובייה ושמים במקרר.

זו הייתה תקופת הצנע, קיבלנו תלושים ועם זה היינו קונים מצרכים ואימי הייתה מבשלת את הרגליים של התרנגולת.

עד כיתה ד' למדתי בבית ספר ברנר בכפר סבא ולאחר מכן עברנו דירה לחולון, שם למדתי בבית ספר יסודי חנקין. בית ספר תיכון למדתי יג' כיתות במגמת לבורנטים. הוצאתי תעודת בגרות וכך רכשתי מקצוע.

בילדותי, נהגנו כל חג פורים להתחפש כמו היום, אך התחפושות לא נקנו על ידי ההורים, אלא נתפרו על ידי הסבתות והילדים היו עוזרים להדביק, לתפור, ולצייר על התחפושות. ולכן עד היום מתחפשים אצלנו במשפחה כולם- סבים, סבתות, ילדים, נכדים, כלות וחתנים. כולם!!!  

        

אני ואחי בחג פורים בתחפושת שתפרנו יחד בבית עם אמא

בחג החנוכה היינו מדליקים חנוכיות אך כל אחד אצלנו הדליק חנוכייה משלו, וכך נוצר הרבה אור. בחג האורות. בקיבוץ היינו יוצאים עם לפידים כשכל הקיבוץ חשוך והלפידים היו מאירים את הסביבה. היה מחזה נהדר.

בימי הולדת היה לנו מנהג קצת משונה, היינו מושכים באוזניים כמספר שנותיו של האדם.

בתמונה אבי יושב במרכז ואני ואחי מושכים לו באוזניים לכבוד יום הולדתו

 

צבא וחתונה

ביולי  1967 התגייסתי לצה"ל. שרתתי בדימונה במקצוע הכימיה ולאחר מכן נשארתי לשנת קבע. נהניתי מכל רגע בצבא. 

בשנת 1970 עברתי למעבדות חיל האוויר במרכז ושם הכרתי את בעלי. יצאנו שנתיים ולאחר מכן התחתנו ועברנו לגור בקריית חיים.

יצחק בעלי התחיל ללמוד בטכניון. ההחלטה הייתה לא להביא ילד בינתיים כיוון שקשה גם ללמוד וגם לעבוד. אך מכיוון שיצחק כל כך רצה ילדים הוא החליט לגמור את התואר הראשון בהנדסה כימית בשנתיים ואכן כך היה. בינתיים פרצה מלחמת יום כיפור, בעלי גויס ללבנון ואני גויסתי לעזור בבית חולים רמב"ם. הייתה תקופה שלא נפגשנו שבועיים. כשיצחק חזר מהצבא הוא החליט שזהו! צריך המשכיות!

משפחה

יצחק התחיל תואר שני כדי לספק את סקרנותו האינטלקטואלית ואז אחרי שנה ו-9 חודשים, נולדה הבת הראשונה שלנו שני (1975), איזה אושר, איזו שמחה, בת ונכדה ראשונה לשני הורים משני הצדדים. לאחר שלוש שנים נולדה הבת השנייה קרן (1978). כל כך רציתי בן, אבל יצחק הרגיע אותי שגם זה יגיע ובינתיים יש אחות לשני. לאחר חמש שנים נולד אייל (1983).

          

יצחק סיים תואר שני והתחיל לעבוד בסולתם. הוא נשלח לפרס וכשהתפוצץ הפרויקט חזר לארץ ואז החלטנו לפתוח מפעל ושמו "כימו הנדסה" פירושו כימיה + הנדסה  כימיה כוון שאני כימאית ובעלי מהנדס כימאי והנדסה. יצחק היה מאושר כי מבחינה מקצועית תחביב הכימיה הפך למקצועו. הוא היה אמיץ, בעל יוזמה ותעוזה הוא החליט להיות עצמאי ואני תמכתי ברעיונות שלו. עבדתי במעבדה, עשיתי ביקורת איכות לחומרים שיוצרו ולאחר מכן נסעתי להביא את החומר המוגמר ללקוחות. גם כיום אני ממשיכה להגיע פעמיים בשבוע ולעזור בכל מה שצריך.

אהבנו לרקוד, לשיר שירים ולשמוע מוזיקה. בערבי שישי לאחר ארוחת ערב היינו יושבים ושרים שירי ארץ ישראל ושני בתי היתה מנגנת בגיטרה.

בשנת 2007 נולד עידן לקרן, ונגה לשני, ואני לקחתי חופשת לידה של שנה מהעבודה וטיפלתי יומיים בכל אחד מהם. ילדיי היו צריכים לחזור לעבודה ואני רציתי לעזור להם כך נוצר לי קשר הדוק עם נכדיי ועד היום אנו קרובים מאד.

הסיפור שלי נקטע באמצע כשבעלי נפטר.

  אני ובעלי באחד מטיולנו האחרונים בבלגיה

מסלפי לתמונה

תמונת הדיוקן שלי היא במקום עבודתי.

גם לאחר שבעלי נפטר אני ממשיכה לנהל את העסק המשפחתי בעזרת בני שנכנס לעבוד לצידי.

 

 

הזוית האישית

יעל: התוכנית נתנה לי אינטימיות עם נגה וניתנה לי האפשרות לראות אותה ולה לראות אותי. עברתי תהליך מקסים, נפתחתי להביע דברים שהיו שמורים בלב הרבה זמן.

נגה: דרך התוכנית יכולתי לשמוע את הסיפורים של סבתא ולמדתי על החיים בעבר. המפגשים האלו חשובים כדי לשמור על הקרבה בין הסבים והסבתות לנכדים וכדי ללמוד על תקופה אחרת. היה לי כיף ולמדתי המון דברים.