מאגר סיפורי מורשת

אני (מינה-סבתא של בר). גדלתי בתל-אביב. הורי גרו בה עוד לפני שנולדתי, אבל מפחד הערבים שתקפו את ת"א מדרום, מצד יפו, אמי נסעה ללדת אותי בביה"ח בילינסון בפתח תקווה.

הורי התיישבו בקצה הצפוני דאז של תל אביב, ליד הירקון, שם גם היה בזמנו בית החולים "הירקון" שנועד לטפל בחיילים פצועים. היות והורי הגיעו מבתים ירושלמיים מסורתיים, כשהגעתי לגיל בית הספר החליטו הורי שאלמד בבית ספר דתי (שהיה בזמנו מבוסס על מעין תערובת של חילוני/דתי, ז"א גרעין לימודים חילוני כמו בבי"ס רגיל בתוספת של לימודי קודש שכלולה בתוך מערכת הלימודים). אבל בכל אזור מגורנו היו רק בתי ספר חילוניים, שכונו ממלכתיים.

ממש קרוב אלינו היו שתי מעברות, באזור שנקרא גבעת עמל א' וב'. כיום זה האזור של שיכון בבלי, מעברו המזרחי של כביש חיפה (דרך נמיר). היה ידוע שהעולים מתימן ומצפון אפריקה, כגון אלו שיושבו בגבעת עמל, הם דתיים/שומרי מסורת. אמי (מאשה- סבתא רבא של בר), כתתה את רגליה מבית לבית והשפיעה על המשפחות לשלוח את ילדיהן לבית ספר דתי (כמובן יחסית).

כשאספה למעלה מ-20 ילדים, הסכימו בעירית ת"א לפתוח בי"ס ממלכתי-דתי (ממ"ד) באותו אזור. אבל לא בנו בית ספר, אלא שכרו חדר: הסלון בבית הורי, בו התקיימה כתה א'. אני כל בוקר ירדתי מקומת המגורים למטה, עם הצלצול… והמורה שתתה תה בהפסקה עם אמי במטבחה…

כשהתחילה השנה הבאה, כבר שכרו שני חדרים, אצל משפחה אחרת, עבור כתות א' וב', ובשנה שלאחריה, כבר מצאו מקום (במרתף בית הכנסת השכונתי) שהכיל את כתות א' ב' ו-ג'. רק כשעלינו לכתה ד' בנו לנו צריף על גדת הירקון. כל שנה נוספה כתה, ושם המשכנו ולמדנו עד סוף כתה ח' (היה אז מקובל שלומדים בבי"ס יסודי עד סוף כתה ח' ואז עוברים לתיכון, לכתות ט'-י"ב).

רק אז ניתן לבית הספר שמו, שאנו בחרנו לו: "מירון", והוא קיים עד היום באותו מקום, ברחוב בובליק, על גדתו הדרומית של הירקון. היות ומלכתחילה נבנה כצריף, אחזה בו שריפה, והעירייה בנתה תחתיו בנין העומד לתפארת עד היום. זהו עדיין בית הספר הדתי היחיד באזור צפון ת"א.

אני בוגרת המחזור הראשון של בית ספר זה. המחזור שלי הוא זה שקנה כמתנת פרידה לבית הספר את דגל בית הספר שעובר מאז כל שנה לכתה הבוגרת הבאה. אחרי כמה שנים נבנה בחורשה הסמוכה סניף "בני עקיבא", המשמש גם כבית כנסת שכונתי בימים הנוראים.

 מצגת המתארת את התהליך בתכנית הקשר הרב דורי:

הזוית האישית

סיפורה של מינה פלס תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי בתל אביב בהנחיית אתי מונוביץ