מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ימי שבת במרוקו

סיפור חיי
ממשיכים בסיפור
העלייה לארץ והשבת
במרוקו היינו גרים בבית משלנו. ההורים עבדו.
אבי היה שרת, ואמי טיפלה בנו. היינו 6 ילדים. אני למדתי בבית הספר הצרפתי, אך יצאתי ממנו לאחר כשנתיים-שלוש, בכדי לעזור להורי. אני ואחותי היינו תופרות לחנויות, וכך חיינו.
הייתי גרה ליד מרקש שבמרוקו ובעלי היה עובד באגדיר, שם הוא גם גדל וההורים שלו גרו שם, הוא היה עובד שם ופעם בשבוע הייתי פוגשת אותו. אני הייתי תופרת לחנויות שמלות של החינה כפתנים שלבשו אותם בחגים, ליל הסדר ובאירועים מיוחדים, יום כיפור ועוד…
 תפרתי גם שמלות רגילות וכשהיו לי בנות הייתי תופרת להן את הבגדים. אבל כפתנים היה משהו מיוחד.
במוצא חג של פסח היינו עושים מימונה, פורשים שולחן עם עוגות, עוגיות, חלב והמון מאכלים ומכניסים את כל כלי פסח לארגז ואז קונים את הקמח למופלטות עם חמאה, דבש, ועוד הרבה… והמימונות היו נמשכות עד איזה 2 בלילה. אח"כ עושים מהמימונה צלחת עם קמח ואומרים "לשנה הבאה בארץ ישראל."
 לוקחים קמח, ויש כבר שמרים תפוחים מהבצק שערביה אחת הביאה לנו.
כל פעם עשינו מהבצק משהו אחר, אכלנו, רקדנו, דיברנו, שיחקנו כדורגל ולא ישנו.
האחים שלי למדו בבית ספר ואני למדתי שנה אחת רק בבית הספר ובשאר הימים היינו קונים כלי תפירה ותופרים בדים משקיעים בהם מדוייק מדוייק. היינו הולכים לשדה לראות את השיבולים, את החיטה והיה מאוד כיף…
עליתי בגיל 20 לארץ עם עוד ארבעה ילדים והתחתנתי בגיל 17.
פתאום באו מהסוכנות והודיעו לנו שעוד שבוע עולים לישראל, ואמרנו בסדר.
ביום שבת הם הגיעו, ארזנו מזוודות והגיעה מונית שלקחה אותנו לנמל, ומשם שטנו לצרפת. ישבנו שם כ19 יום: אכלנו, שתינו, ושהינו שם עד שבאו ולקחו אותנו לישראל באותה אניה.
 עליתי לארץ בשנת 1963 ממרוקו, ולא ידענו כלום.. נתנו לנו דירה בצפת ששם גרנו במשך 3 שנים, ואח"כ עברנו למושב חקלאי-דובב.
עברתי מצפת כשהיו איתי 3 ילדים. הסוכנות נתנה לנו את הבית במושב ואני מתגוררת בו עד היום עם תשעה ילדים, בעלי נפטר לפני 14 שנה.
ברוך ה' הילדים גדלו, למדו, כל אחד גר בביתו עם ילדיו. אני לא עבדתי. אני טיפלתי בילדיי בבית. יש לנו משק שממנו התפרנסנו.
בעלי היה נהג סוכנות, והעולים החדשים שהגיעו לדובב-שלחו אותו אליהם. שתי נשים ילדו לו באוטו שהיה לו. היה לו ויליש של סוכנות(אוטו מיוחד של הסוכנות..).
כיום, בלי עין הרע יש לי 30 נכדים,שיהיו בריאים, ו12 נינים, שירבו. אני מאוד אוהבת לארח את הנכדים, הילדים, והנינים ואת המשפחה כולה בחגים ושבתות.
ערבי השבת שלנו:
ערב שבת, היינו עורכים שולחן עם מפה לבנה, פמוטים דלוקים, עם לחם במגש מכוסה עם מפת שבת, מלח, יין שאנחנו הכנו בעצמנו ובשביל להכינו, קנינו צימוקים, טיגנו אותם, בישלנו אותם בכלי נקי וכך יצא לנו יין לבקבוק ששימש אותנו ליום שישי, שבת ובמוצ"ש להבדלה.
היינו בשבת מכינים חמין, דגים, קציצות, עוף ומרק.
זה היה האוכל של שבת, וכיבדנו את שבת מאוד, לא הדלקנו אש.
היה כלי מיוחד לחמין והוא היה יפה…שבת במרוקו זה היה עוד יותר מיוחד משבת בארץ ישראל. היינו נשארים כל השבת ומדברים,אפילו שהיה לנו ילדים היינו משחקים בגוגואים ובגולות ובקלאס ונהננו…בילדותי , אמי הייתה מבשלת לנו כל שבת אוכל טעים והיינו מתכנסים לאכול.
ביקור במרוקו
 לפני כחצי שנה הייתי בביקור במרוקו 3 שבועות עם קבוצה ועם הבנות שלי, ל19 יום ובכל יום החלפנו בית מלון וביקרנו בכל הערים של מרוקו…

 

מילון

קוסקוס מופלטה
מאכלים מרוקאים

כפתנים
הכפתן הוא לבוש מרוקאי מסורתי המסמל את תרבות העם. את הכפתן לובשים במהלך חגיגות המימונה והחינה המרוקאית, שכן הוא סוג של שמלה העשויה מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם. אליו מתווספים אצל הנשים ‏‏‏‏‏‏‏כתר או סרט שיער וטול תואמים, ואצל הגברים תרבוש בגוון ארגמן.

ציטוטים

”יום, בלי עין הרע יש לי 30 נכדים,שיהיו בריאים, ו12 נינים, שירבו.“

הקשר הרב דורי