מאגר סיפורי מורשת

הורי הכירו עוד ברומניה.

אבי ,שלמשפחתו היה בית עסק לעיבוד עורות, היה חבר בתנועת "בית"ר", ובעקבות מפגש עם זאב ז'בוטינסקי החליט לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ בשנת 1933.

בשנים לאחר מכן סגרו האנגלים את השערים לארץ ישראל, ואמי לא יכלה להיכנס לארץ. ב- 1935 היו תחרויות מכבייה בישראל, והאנגלים אפשרו לספורטאים להיכנס לארץ. בעקבות כך יהודים רבים, אף שלא היו ספורטאים, הגיעו לארץ.

נולדתי ב- 22.11.43 בתל אביב' להורי צפורה ואליעזר אלטמן. גדלתי בבית עם חצר גדולה, בה היו תרנגולות' יונים, וברווזים. כמו-כן היו הרבה עצי פרי, וגינת ירק, בייחוד אני זוכרת את עץ התות הגדול ואת שובך היונים שאבי בנה בקצה החצר. ילדות שמחה, עם המון חברות, ועם משחקי רחוב עד שעות הערב.

בשנות המנדט (שהות האנגלים בישראל), ולפני הקמת המדינה אבי הצטרף למחתרת האצ"ל.

אני זוכרת את יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל על ידי האו"ם. השמחה הייתה גדולה, אנשים יצאו לרחובות ורקדו, אבל אז החלה מלחמת העצמאות, ואני זוכרת ימים עצובים ומפחידים.

כאשר סבתי הגיעה, שמעתי ממנה את סיפורי השואה שהיא עברה, ותוך כדי הסיפורים למדתי ממנה את שפת האידיש.

היות שלא הייתה משפחה נהגנו לחגוג את כל החגים והשמחות המשפחתיות יחד עם השכנים. אמי הייתה בשלנית מצויינת וכך גם סבתי. מהן ירשתי את אהבתי לבישול. מאכלים שזכורים לי ולילדי הם הפלפלים הממולאים והדגים הממולאים.

 

סיימתי בית-ספר עממי  על שם "איתמר בן אבי" ואחר כך תיכון, שלימים הפך שמו ל"שרת". לאחר מכן התגייסתי לצבא, ובמקביל התחלתי בלימודי ערב באוניברסיטת ירושלים (השלוחה בתל אביב). למדתי סוציולוגיה ומדעי המדינה וסיימתי תואר ראשון.

עד שנת 2000 עבדתי בהוראה בבית-ספר תיכון (אורט, וטשרניחובסקי בנתניה). אהבתי מאד את ההוראה, את התלמידים, את הקשר איתם, את השיחות, את שיעורי החינוך ואת המקצוע אותו לימדתי. מילאתי בבית הספר תפקידים רבים, מרכזת מגמת מדעי-החברה ורכזת חברתית של כל בית-הספר.

התחתנתי בשנת 1963 עם שמואל אותו הכרתי בגיל 16 ,ושלימים הפך להיות חברי ובעלי עד עצם היום הזה. הכרנו במסיבות יום שישי שהיו נהוגות בתקופתנו, והיינו חברים במשך ארבע שנים. ב- 1967 נולד יואב, ב- 1970 נולדה יעל, ב- 1975 מיכל וב- 1976 נדב.

בשנת 2000 החלטתי לפרוש, ואז נולדו הנכדים הראשונים תומר, גילי וגיא. תומר וגיא נולדו בארה"ב ונסעתי אליהם הרבה על מנת להיות איתם.

עם הפרישה למדתי ב"מכון אדלר" במסלול של "הנחיית קבוצות לגיל השלישי", ולאחר מכן במכון מעגלים "הנחיית משפחה". כיום אני מנחת קבוצות לגיל השלישי במקומות שונים ובנושאים שונים כגון: סבתאות בעידן הרב-דורי וקבוצות תמיכה למיניהן, ומתנדבת ב"יד-שרה". אני מחלקת את זמני בין הנכדים במשך שלושה ימים קבועים בשבוע.

אני מאד אוהבת לעסוק בסוגי ספורט: מתעמלת, שוחה, משחקת טניס וגם צועדת בחוף הים.

ראש-הממשלה רבין פעל הרבה על מנת לכונן שלום עם השכנים הערבים ועם הפלשתינאים.

ב- 4 לנובמבר 1995 נערכה עצרת לשלום בהשתתפות ראש הממשלה, חברי כנסת, ואזרחים רבים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. הייתה הרגשה של התרוממות רוח, שהִנה מתקרבת תקופה חדשה שכל אחד ייחל לה, ונוכל לחיות ביחד בשקט ובשלווה במדינת ישראל. לפתע נשמעו יריות לכוונו של יצחק רבין. הוא נרצח. הרגשתי הייתה נוראה, איזו תקווה נגנזה, חלום הפך לאגדה….

במשך עבודתי בהוראה בבית-ספר תיכון, חינכתי אלפי תלמידים ברוח הערכים הציוניים, המוסריים והדמוקרטיים.

בתפקידי כרכזת חברתית של בית הספר הנהגתי תכניות חברתיות- ערכיות מקיפות בנושאים שונים. הנהגתי את המסעות לפולין במערכת הפעילות החברתית הקבועה של תלמידי בית הספר. תלמידי כיתות יא -יב השתתפו באופן קבוע בתכניות לקראת גיוס לצה"ל.