מאגר סיפורי מורשת

שמי עמליה שורצברד, בת ליחיאל וברכה חזאי. נולדתי בשנת 1951 ברמת החייל. אמי נולדה בכרם התימנים כשתל אביב הייתה רק חול ולא בנויה. סבי בנה להם בניין בן שלוש קומות ברחוב ישראל נג'ארה. לימים עזבו את הבניין ועברו לחולון לבית עם דונם אדמה. ביתם היה מחורר מהפגזות בתקופת מלחמת השחרור מ"הפילבוקס" שלא היה רחוק מהם. היום יש בו בוסתן של עצים פרחים וירקות, שסבתי גידלה וטיפחה.

אבי שירת בבריגדה היהודית באיטליה, והביא משם הרבה זיכרונות שהיו סגורים במזוודה קטנה מאד. אנו הילדים היינו מחכים שילך לעבודה והיינו לוקחים שני כיסאות ועולים עליהם, כשאחד מחזיק אותנו לבל ניפול ואז היינו מטיילים בדמיוננו באיטליה, בזכות התמונות הללו. אבי גר בבית משפחה שהייתה להם בת יפהפיה עם הרבה 'בקבוקים' בשיער, קראו לה אמיליה, והם רצו שיתחתן איתה. אבי לא הסכים בגלל היותה גויה וגם אמי חיכתה לו בארץ.

ילדותנו הייתה שובבות אחת גדולה, ללא דאגות. היינו משחקים ברחובות, מטיילים בהר שמאחורי ביתנו, שהיה עמוס בפרחי בר וכך למדנו את שמותיהם. היינו קוטפים אותם, אז לא היה איסור, והשיח שהכי אהבתי היה רותם ריחני.

בהיותי בת חמש, אבי נשלח להילחם במלחמת קדש. זכורים לי ימי האפלה, שננקטה בכדי שלא יראו אורות בבית. היו אלו ימי צנע, היה לנו פנקס תלושים לקנות אוכל בסופר והיה מאד קשה עד שנגמרה המלחמה, אבא חזר ולא ידענו יותר מחסור.

בתקופת מלחמת ששת הימים, הייתי בת שש עשרה ואז כולם התנדבו לעזור, כי כל הגברים היו במלחמה. אני התנדבתי לעבוד בדואר ולמיין את המכתבים הרבים שהגיעו מהחיילים, בכדי שהמשפחות יקבלו אותם מהר. אחר כך קיבלנו מכתב הוקרה משר הדואר על התנדבותנו הברוכה.

הכרתי את בעלי כשעבדנו יחד במשרד החינוך. הוא היה עולה חדש מארגנטינה והיינו קיבוץ גלויות. הכי מצחיק היה שאמו, חמותי, רצתה שיתחתן עם תימניה עם הכד. פעם היתה תמונה מפורסמת עם בחורה יפה תימניה עם כד ביד. צחקנו על זה כל הזמן כי… אני לא התימניה עם הכד.

יום חתונתי עם דוד כשהיינו צעירים ויפים

הקמנו משפחה לתפארת, ארבעה ילדים עם חינוך קפדני כמו שקיבלנו בבית הורינו. המוטו העיקרי הוא "דרך ארץ קודמת לתורה". יש לנו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת: ערן, דביר, עודד ומיכל. כל שבת היינו נוסעים לטייל לאורכה ולרוחבה של ארצנו היפה. אז לא היו טלפונים ניידים ולא טלוויזיות ברכבים, היינו עושים פיקניק ביערות בן שמן וביערות הכרמל. כל הילדים שירתו ביחידות קרביות ואחרי שירותם הצבאי כל אחד המשיך בדרכו שלו: ערן – שף קונדיטור ידוע ומוערך, דביר – מנהל מעבדת זיהוי פלילי במשרד ההגירה, עודד – קיבל אות חייל מצטיין בבית הנשיא והוא כיום מנהל ושף במסעדה מוצלחת בקיבוץ דגניה א', על שם השנה שבה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל. מיכל היא אימא של ליאם, בת הזקונים שלנו, מנהלת אגף בתאגיד מי רעננה. כולם נשואים לשמחתנו וזיכו אותנו בנכדים מקסימים ובריאים.

סגירת מעגל עם שושנה דמארי 

בהיותי בת 5, שושנה דמארי החזיקה אותי על הידיים בבית ההסתדרות ברמת החייל ובמהלך השנים התמונה הלכה לאיבוד. בעת פגישה בבית הנשיא, שם קיבל בני אות הצטיינות מהנשיא פגשתי שוב בשושנה דמארי והצטלמתי איתה – ובתמונה זו סגרתי עימה מעגל.

עם שושנה דמרי בבית הנשיא, כשבני מקבל אות הצטיינות

אימא של ליאם שירתה בגשר אלנבי במשמר הגבול, והתחתנה עם שמוליק מירוחם הרחוקה. אין גבול ומרחק לאהבה… הם העניקו לנו את רומי, שבשנה שעברה רתמה אותי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" שנקטעה בגלל הקורונה. השנה אנחנו משלימים את הסיפור עם ליאם אחיה הקטן, ומשתתפים יחד בתוכנית המבורכת והמהנה עם יערה היקרה. אני נהנית עם הנכד וכמובן עם שאר המשתתפים.

הזוית האישית

ליאם: תודה לך סבתא שהצטרפת לתכנית הקשר הרב דורי ושאת מפנה את הזמן שלך בשביל זה, תודה רבה!

סבתא: שמחתי להשתתף איתך, ליאם, בתכנית הקשר הרב דורי, שנתן לנו זמן איכות ביחד והקשבת לסיפורים מהעבר של סבתא. אני רוצה להודות ליערה בדרק ברק, שבזכותה השתתפנו בתכנית, שהקדישה מזמנה באהבה רבה ובשמחה גדולה וגם לאורנה דרום שהמשיכה איתנו ותמכה בנו בשמחה.