מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ימי ילדותי

אני ונכדתי נעמה
אני ולהקת הפולקלור שלי, יחד עם ראש העיר
להקת הפולקלור

קוראים לי רחל מעודה ונולדתי למשפחה ברוכת ילדים, כשאני החמישית מתוך עשר. גדלנו בין הפרדסים והשדות, הכבשים, החמורים והפרות והרבה תרנגולות, גדלנו בטבע. המשחקים שלנו תמיד היו מחוץ לבית עם כל ילדי השכונה מכל העדות. הייתה אינטגרציה מושלמת.

למדנו כולנו באותם הגנים, ולמדנו באותו בית הספר "מורשת" שהיה בית הספר היחיד בשכונה. לימים ההורים שלחו אותנו ללמוד מחוץ לשכונה בבית הספר "סיני". למדתי בבית ספר סיני עד כיתה ו ב 1972 בערך  קמה החטיבה הדתית הראשונה והייתי במחזור הראשון של הבוגרים שסיימו .

לאחר מכן, עברנו לתיכון הדתי תד"ע. מבחינה כלכלית המצב היה קצת לחוץ אז לא סיימתי את הלימודים ויצאתי לעבוד. בהגיעי לגיל 18 נישאתי לבעלי הראשון וילדתי את יסמין שרית ביתי הבכורה אימא של נעמה בגיל 19. הנישואים לא עלו יפה והתגרשנו. ומצאתי את עצמי גרושה צעירה עם תינוקת,(לא היה מקובל באותם שנים שבחורה צעירה גרושה עם ילדים) באותה תקופה קמה בכפר גבירול להקת פולקלור תימנית בחסות עיריית רחובות. התחלנו בקבוצה קטנה וגדלנו ממשך הזמן. הלהקה פעלה באופן אינטנסיבי ויצאנו להופיע בכל רחבי ארץ ישראל. בבסיסים צבאיים ופסטיבלים באירופה, תחת חסותם של מחלקת התרבות בעיריית רחובות.

באחת ההופעות בחו"ל הגענו למקום שנקרא אנדורה והשתתפנו שם בפסטיבלים. יום אחד הייתה הופעה שהייתה מתוכננת ליום שבת ולא רצינו להופיע בגלל כבוד השבת. המנהל של הלהקה ונציג העירייה ניסו לדבר עם הממונים על הפסטיבלים והם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן לוותר לנו ולא להופיע ביום שבת. ניסינו לדבר אל ליבם ומנהל הבית מלון שהתארחנו אצלו לא הסכים והוא אמר לנו אם לא נופיע הוא לא יביא לנו לאכול ונצא מהבית מלון. וזאת בגלל קומץ נערים שהיו אתנו בלהקה שהם לא דתיים והם יצאו למועדון בערב שבת והמארגנים אמרו איך שהנערים יצאו ביום שבת למועדון וכולם דתיים? אחריי שיחות רבות התפשרו המארגנים והופענו במוצאי שבת ויצאנו בתהלוכה כדי לפצות מהבית מלון עד לאוהל של הפסטיבל.

בטיול הראשון התארחנו אצל משפחות בהולנד, והייתי עם עוד חברה מזל חג'בי ז"ל והם אירחו אותנו מאוד יפה והכינו לנו בשר ירקות ופירה…. והסתכלנו יפה על האוכל כי זה לא היה כשר. למזלנו הטוב מזל חג'בי תקשרה עם המארחת בשפת הסימנים ובקשה ממנה קמח ומוצריי חלב שאנחנו יכולים לאכול אותם והיא הלכה איתה לחנות לקנות כלים חדשים והטבילה אותם בנהר שליד הבית. והיא בשלה לנו ועשתה לנו מאכלים תימניים כגון: לחוח, זום, מרק-דגים , וכדומה…

ואת התבלינים היא הביאה מהארץ: חוויג', מרק, כמון, חילבה, סחוג ועוד… והיו עוד הרבה חוויות בטיולים בחו"ל במסגרת הלהקה.

את בעלי אלי מעודה הכרתי בתקופת הלהקה כשהוא משחק החתן ואני הכלה (הכל בצחוק אבל בסוף באמת..). נישאנו בטקס אמיתי כדת משה וישראל. נולדו לנו חמישה ילדים חן ז"ל (היא נפטרה בגיל שלוש) בת-אל נשואה לאייל והורים לאופאל ושליו, יעל בצבא קבע במשרד הביטחון בבינוי, אלעד בצבא קבע במודיעין ואריאל בחיל תקשוב בבקעה.

במשך השנים, למדתי כרסום וחרטות ממוחשבת, הייתי הבחורה היחידה שלמדה במקצוע הזה, ולמדתי גם מטפלות וסייעת בגנים, וגם הנהלת חשבונות. עבדתי בתור מטפלת כמה שנים ולא מצאתי את עצמי שם… בכרסום וחרטות עבדתי תקופה קצרה במפעל, שהיה עובד עם הצבא ועזבתי. לבסוף התחברתי לסמרטוט ובסוף אני עובדת בעיריית רחובות בניקיון כבר 28 שנים.

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

תירו (משחק)
משחק מקל שזורקים אותו וצריך לעשות הקפה ולתפוס אותו.

ציטוטים

”"צחוק, צחוק, אבל בסוף על באמת."“

הקשר הרב דורי