מאגר סיפורי מורשת

אמנם נולדתי בחיפה, כבת יחידה להורי חנה ואלכסנדר סבו, אולם כשהייתי בת שנה וחצי עברו הורי לירושלים עקב עבודתו של אבי. אבי הוא יליד בודפשט, הונגריה, ואמי ילידת פולין. את לימודיהם הגבוהים עשו שניהם בפראג שבצ'כוסלובקיה. זיכרונות הילדות המוקדמת אהובים עלי מאוד, אם כי התגוררתי בירושלים רק עד גיל 11. למדתי בגימנסיה רחביה, וזיכרונותי מביה"ס נעימים מאד. אהבתי את מורי (היו לי מורים גברים דבר שאינו מקובל כמעט כיום, ודאי לא בביה"ס היסודי). מורתי בכיתה א' הייתה שולמית כצנלסון, לימים מייסדת אולפן עקיבא בנתניה. בכיתה ב' היה לי מחנך דוד שיטראי, ובכיתות ג-ד-ה- המורים לתנ"ך, חקלאות (כן, כן!), התעמלות וחשבון היו כולם גברים. המורה לאנגלית הייתה גברת פוקס, מורה קפדנית ממוצא אנגלי, שדרישותיה היו רבות, אולם למדתי רבות ממנה.

כאשר סיימתי את ביה"ס התיכון ואת השירות הצבאי, למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים אנגלית (!) וצרפתית.הייתי שנים רבות מורה לאנגלית, לצרפתית ולתרגום, תחילה בחיפה, אחר כך בגבעתיים, ולבסוף שוב בחיפה, בביה"ס לאמנויות ויצו. כאמור, לזיכרונות אין סדר. ושוב אנו בירושלים של ימי המנדט. הורי עבדו בירושלים. אמי הייתה רופאת ילדים ואבי היה מהנדס בניין. הימים לא היו קלים מבחינה כלכלית, אך שמחים ומאושרים מבחינה חברתית. היו לי חברים וחברות שביקרתי בבתיהם והם ביקרו בביתי. היו אלה ימי טרום הטלוויזיה, ושיחקנו הרבה בבית ובחוץ.

גרנו בקרית שמואל, מול המקום בו נמצא משכן הנשיא היום. לבית הספר הלכתי ברגל.  גרנו בירושלים עד ערב מלחמת העצמאות, 1947, ואז עברנו לנשר שליד חיפה, שם עבד אבי כמהנדס בנין בבית החרושת למלט. שם עברה עלינו מלחמת השחרור, לא רחוק מן הכפר הערבי בלד א-שייח', לימים תל חנן. בעת הצורך נסענו לחיפה במכונית משוריינת מפחד יריות מן הכפר הערבי.

את לימודי התיכוניים עשיתי בביה"ס הריאלי בחיפה, ובצבא שירתתי בחיל החימוש. שם הכרתי את בעלי, צביקה, ובשנת 1959 נישאנו. נולדו לנו שלושה ילדים אלכס, אלון ומיכל. כיום אני סבתא לארבעה נכדים – אראל, מאיה, גילי הקטנטונת ונויה.

עד כאן. המשך יבוא.