מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1948 וגדלתי בעיר גרדאיה באלג'יריה. עיר בחבל מזאב, במרכז אלג'יריה. שוכנת מדרום לעיר לאגוט (Laghouat), באזור הצפוני של הסהרה. הקהילה היהודית נהנתה מיחסים טובים עם המוסלמים בעיר. במשך השנים 1943–1962 עזבה כל הקהילה היהודית את גרדאיה בכמה גלי הגירה. מקצתם היגרו לצרפת, ואחרים עלו לישראל. כיום אין יהודים באלג'יריה.

למדתי בבית הספר ממלכתי, שהיה מנוהל על ידי הצרפתים, הייתי בת 10, בשנת 1958, כאשר התחילה מלחמה בין הערבים לצרפתים.

היו לנו חיים יפים עד למלחמה, חיינו בדו קיום עם הערבים, המסחר היה שופע קנינו מהם אוכל, שיחקנו איתם, הם קנו מאיתנו סחורות

ורק בפסח לא קנינו כי חששנו שתהיה בעיה של כשרות, אז אמי טחנה בבית את התבלינים במטחנה מיוחדת שנמצאת אצלי עד היום ואני משתמשת בה.

היינו משתמשים בתבלינים כתרופות סבתא – יש לי תערובת מיוחדת שעד היום אני מכינה אותה מציפורן, הל וקינמון שהיא טובה להרבה מחלות כמו הצטננות.

בשנת 1962 כשהייתי בת 14, נאלצנו לעזוב, הגעתי למרסיי בצרפת במטוס, שהטיס את כל הסגל של הממשל הצרפתי.

ממרסיי, עליתי לארץ ישראל באונייה "מולדת".

התיישבתי בעיר באר שבע, שם התחתנתי וגדלתי את ילדיי ושם אני חיה עד היום.

הזוית האישית

ציפורה ודיאנה רקמו קשר מיוחד למרות דתן השונה