מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילידת פלשתינה

סבתא דליה ורועי
דליה בילדותה
החיים ברמת גן בימיה הראשונים של המדינה

נולדתי בשנת 1943 בבית חולים בלינסון בפ"ת כשהוא היה בנין בן 2 קומות בלבד.
למעשה, נולדתי טרום מדינה ובתעודת הלידה שלי רשום ילידת "פלשתינה א"י (ארץ ישראל). הארץ הייתה אז, תחת שלטון המנדט הבריטי.
 
כשהוכרזה המדינה בשנת 1948 הייתי ילדה בת 5,  התגוררנו ברמת גן וזוכרת אני היטב את החגיגות שפרצו ספונטנית עם היוודע תוצאות ההכרזה באו"ם על הקמת מדינת ישראל .
 
בשכנות לנו, על הגבעה, גרה משפחה ערבית, שחיה בתוך חושה, הייתה בידידות איתנו וסיפקה לנו ביצים מהתרנגולות שהסתובבו חופשי וחלב מהפרה שלהם.
עם היוודע דבר הקמת המדינה, פרצה מלחמת השחרור(תש"ח) וזכור לי שהמשפחה הערבית ברחה ויותר לא ראינו אותם.
 
כילדה, זוכרת אני היטב,  את היעדרותו של אבא מהבית עקב גיוסו ל"הגנה".
המקום בו אבא שירת היה בפרדס באחת השכונות הקרובות לביתנו ושם הכינו בקבוקי מולוטוב (סוג של בקבוקי התבערה של היום) ששימשו כאחד מסוגי הנשק באותה תקופה.
לימים שהתחלתי ללכת לבית ספר שימש הפרדס כחווה חקלאית, ששם העברנו שעורי חקלאות.
אבא נעדר מהבית בלילות עקב המלחמה וזכור לי שמאוד פחדנו.
 
הזמנים בארץ באותה עת היו קשים, הייתה תקופת הצנע, חולקו תלושי מזון לכל משפחה, עם הקצבה של מזון.  בגלל המחסור בביצים קיבלה כל משפחה אבקת ביצים, הקצבת סוכר ובשר.
זכור לי שנסעתי שבת אחת עם הורי ואחי לבקר קרובי משפחה בשכונת בלינסון, בה גדלתי עד גיל 4.
הדוד נתן להורי תרנגולת ומגש ביצים שאבי החביא מתחת למושב שלי (זו נקראה הברחה), כדי שהשלטונות לא יתפסו אותנו.
 
אני גם זוכרת משחקי חוץ (קלס, קפיצה בחבל, חמור ארוך, מחניים, עמודו, הקפות ועוד), כל חיי הצעירים היו בחצר ובמרחב, בשדות ובאוויר הצח.
בהיותי בת 7 בערך הגיע לביקור, בארץ דוד אמיד מאמריקה ששלח לנו את המקרר הראשון שלנו. הוא הגיע עם מכונית קדילאק ענקית וזכור לי שכל ילדי השכונה רצו אחרי הרכב, באותה תקופה רכב למשפחה היה דבר נדיר.
 
תשע"ו, 2016  

מילון

תקופת הצנע
נוֹצַר מַצָּב כַּלְכָּלִי קָשֶׁה בּמְדִינָה הצְעִירָה, וְגַּם הָיָה מַחְסוֹר בְּמָזוֹן. כְּדֵי להִתְגַּבֵּר עַל המַצָּב הקָשֶׁה, הוֹדִיעַ רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה , דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן, עַל הַנְהָגָת "מִשְׁטָר צֶנַע". לְפִיו, יְחוּלְקוּ מוּצָרִים בְּכַּמּוּת מוּגְבֶּלֶּת וְשָׁוָה לְכֹל תּוֹשָׁב.

חושה
הוא מעון עשוי מחימר וקש. האמצעים והשיטות לבנות חושה הם עתיקי יומין. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הן היו נפוצות בארץ ישראל אצל הפלאחים הערבים, וגם אצל המתיישבים היהודים, משום שהיו מעונות שזול לבנותם, הגם שהיו ארעיים והתפוררו במשך הזמן. כך לדוגמה התגוררו בחושות פועלים וחלוצים יהודים במרחביה בתקופת העלייה השנייה.

ציטוטים

”אני זוכרת משחקי חוץ רבים, כל חיי הצעירים היו בחצר ובמרחב , בשדות ובאויר הצח“

”החיים הם כמו גלגל, לפעמים אתה למטה ולפעמים אתה למעלה“

הקשר הרב דורי