מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדת חוץ בקיבוץ

עם נכדתי האהובה לילך
בית ילדים אופייני בקיבוץ
חוויותיה של סבתא בקיבוץ

שמי עדנה סרור, נולדתי בנתניה לפני קום מדינת ישראל, בשנת 1943. גדלתי בנתניה עם ההורים והאחים שלי, שתי אחיות ואח. גדלנו ליד הים וכל היום בילינו שם בשעות הפנויות שלנו. כשהייתי בת 12 אימא שלי נפטרה, נשארנו עם אבא שלא היה יכול לגדל אותנו לבד ולכן נאלץ לשלוח אותנו לקיבוץ, דבר שהיה מקובל בזמנו.

אחותי הגדולה הייתה אז בצבא והיא קיבלה שחרור מוקדם כדי לעזור בבית. עברתי לגור בקיבוץ ששמו היה "להבות חביבה", מיקומו של הקיבוץ הוא בשומרון. הגעתי לקיבוץ עם אחותי הגדולה ואילו האחות השנייה שלי עברה לקיבוץ אחר "עין החורש", אחי נשאר בבית עם אבא.

הגעתי לקיבוץ בשנת 1955, בגיל 12. הקיבוץ היה מאוד שונה מהעיר, הייתי צריכה להתחיל להתרגל לחיים משותפים, מקלחת משותפת חדר אוכל וכד'. בקיבוץ, כמעט כמו היום יש מלא דברים משותפים…אבל פעם היה מקלחת משותפת, חדר אוכל משותף, מכבסה משותפת, חדר שינה משותף. הכול היה משותף וביחד… בניגוד להיום בקיבוצים. היו הרבה מרחבים בקיבוץ והחיים היו אחרים לגמרי. עבדתי ולמדתי כמו כל חברי הקיבוץ, הייתי בחברת נוער של ילדי חוץ וקיבלנו מקום בצריף משותף כמה בנות בחדר. בבוקר למדנו, בצהריים עבדתי במכבסה או בבית ילדים בערב רקדנו ושרנו, המדריך היה גם המחנך והיה לו אקורדיון, אתו היה מנגן לנו במועדון. בקיבוץ שיחקנו מחניים, כדורסל וטיילנו בהמון מקומות בארץ…באילת, בגליל, בגולן, במישור החוף והיינו בים.

אני זוכרת שיום אחד עבדתי בבית ילדים, הילדים היו בחצר ונכנסתי רגע לגן וכשיצאתי כולם נעלמו לי. מסתבר שהם הלכו להורים שלהם לבד בלי להודיע לאף אחד, נבהלתי וחיפשתי אותם ברחבי הקיבוץ. בקיבוץ, פעם היה בית ילדים והילדים לא ישנו עם ההורים שלהם כי להורים היה רק חדר ולא היה מקום, אז כולם ישנו בבית הילדים. בלילה היה שומר שהסתובב בקיבוץ ושמר על הילדים, שלא יברחו או ילכו להורים שלהם, כי הם ישנו לבד. אני זוכרת שגם פעם שלחו אותי לישון בבית ילדים ללילה אחד כי היה שם ילד שהוא היה בורח הביתה להורים שלו וכשישנתי שם חלמתי שבאמת הילד הזה ברח להוריו….

בקיבוץ היו כל מיני חיות: חזירים, פרות, תרנגולות ואהבנו לטייל שם ולבקר את החיות בשעות הפנאי.

מהחלב של הפרות עשו לנו שמנת ודייסות וזה מה שאכלנו בערך בחדר אוכל. התרנגולות הטילו ביצים והכינו לנו מהם חביתות, אבל את הבשר של התרנגולות לא אכלנו. בצהריים לא אכלנו בכלל כי כל האוכל היה מתוק מידי, ומלא סוכר… לדוגמא, בצהריים היו ממולאים והם היו מלאים בסוכר, אז לא אכלנו. חוויתי הרבה חוויות טובות, למדתי והתחנכתי בקיבוץ ולבסוף כשהייתי בת 17 עזבתי את הקיבוץ . חזרתי לנתניה ואט ואט הפכתי חזרה לעירונית.

תשע"ו, 2016  

העשרה

לינה משותפת בקיבוץ הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. להמשך קריאה

 

מילון

חברת נוער
ילדים שגדלו בעיר וההורים שלהם נפטרו ולא היה מי שיטפל בהם אז הם הגיעו לקיבוץ בתור קבוצת חברת נוער.

ציטוטים

”כיום הקיבוצים לא משותפים כל כך, אבל הסיפור שלי שונה, הקיבוצים פעם היו שונים...“

הקשר הרב דורי