מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי, זוהר ויוסי גת בית ספר "בין ההדרים"

ילדי המלחמות

בכ"ט בנובמבר 1947 הכריזו באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אני נולדתי בשני לדצמבר 1947 שלושה ימים אחרי ההכרזה באו"ם על חלוקת ארץ ישראל. לערבים וליהודים להקמת בית לעם היהודי. שמי גת יוסף ושם משפחתי הקודם היה גרייצר יוסף. בארץ התחילו פרעות של הערבים נגד היהודים. הערבים התנגדו לחלוקת ארץ ישראל, הם טענו שפלסטינה שייכת להם. היהודים נאלצו להתגונן לפני מתקפות הערבים. ההורים שלי גרו בנתניה ביחד עם אחותי הגדולה רותי ז"ל שגדולה ממני בחמש שנים, בית היולדות היה בחדרה, ולכן אמי נאלצה להגיע לבית היולדות ברכב משוריין צבאי. הורי גרו בנתניה ואבי עבד בדואר נתניה.

בתחילת שנות החמישים זרמו יהודים מגלויות שונות לארץ ישראל. באו פליטים ממזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. הגיעו עולים ממדינות ערב, מצפון אפריקה, מעירק ומתימן. באותה תקופה היו חסרים בתים לשכן את העולים שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם, לכן נאלצו להקים מעברות ושכונות אוהלים כדי לשכן את העולים החדשים. המצב בארץ היה קשה ולא היה מספיק אוכל להאכיל את כל התושבים לכן באותה תקופה שר האוצר והכלכלה היה דב יוסף והתקבלה החלטה בממשלה שאפשר לקנות אוכל רק בתלושים שחולקו על ידי המדינה.

גדלתי בעיר נתניה ובילדותי הייתי ילד מאוד שובב, פעם שכנה שלנו כיבסה את הסדינים הלבנים ביד (לא היו אז מכונות כביסה) כשהיא תלתה אותם על החבל זרקתי לה בוץ על הסדינים והיא הייתה צריכה לכבס אותם שוב. כשהייתי ילד לא היה עדין מכונות כביסה. הכביסה הייתה מתבצעת בצורה הזאת: היו ממלאים מים בדוד גדול ומתחתיו היו מעמידים פרימוס שתפקידו היה להרתיח את המים בדוד, היו מכניסים את הכביסה המלוכלכת לתוך דוד המים החמים ונותנים לכביסה לרתוח ביחד עם המים. אחרי זמן מסוים היו מוציאים את הכביסה מהדוד, מקרצפים אותה על פח גלי מיוחד ואחר כך היו שוטפים אותה במים נקיים ותולים אותה על חבל ליבוש.

הייתי בתנועת הצופים מכיתה ד', אחרי מספר שנים עברתי הכשרת הדרכה. הדרכתי מספר שנים והגעתי עד לדרגת ראש גדוד. בחופשות הקיץ נסענו למחנות עבודה בקיבוצים עבדנו בבציר ענבים ובכל עבודות החקלאות שנדרשו.

לבר המצווה קיבלתי במתנה אופניים מדודה ציפה שגרה באוסטרליה. אהבתי לרכוב לנחל אלכסנדר ולדוג גמבוזים – דגים קטנים, בחצר הייתה לי ברכת דגים שהכנתי מבטון ושם שחררתי את הדגים. ילדים מהשכונה באו ורצו לקנות את הדגים, ואני מכרתי להם. כשלא הייתי בבית אמי מכרה אותם במקומי. הייתה לי משתלה גדולה של קקטוסים וצמחים שונים, טיפחתי ושכפלתי אותם.  הייתי בונה עציצים מבטון ומצפה אותם בצדפים וחלוקי נחל שהייתי מביא מהים.

בתקופתי בשנות השישים, לא כמו היום, למדנו בכיתה 50 תלמידים, סיימתי את כיתה ח' בבית ספר שורשים, באותה תקופה היינו יוצאים לטיולים שנתיים במקומות יפים בארץ ובלילה היינו ישנים בשקי שינה בבתי ספר באותו אזור שטיילנו בו. הטיולים היו במשאיות טיולים, רוב הטיול היה הליכה רגלית בשבילי ארץ ישראל. כל אחד היה צריך לדאוג לאוכל משלו במשך הטיול. בבית ספר תיכון למדתי בנעורים במגמת חשמל.

ב – 1965 התגייסתי לשרות סדיר. באמצע השרות פרצה מלחמת ששת הימים, אני והיחידה שלי שרתנו באוגדה של אריק שרון שנלחמה בחצי האי סיני, הכוח שלנו נכנס דרך קסיימה, נחל, המיטלה והגיעה עד תעלת סואץ, כל זה קרה תוך שישה ימים תוך השמדת חלק גדול מהצבא המצרי.

ב – 1968 השתחררתי משרות סדיר.

גרתי בנתניה וכל יום רביעי היה בבר אוריין ריקודי עמים, היו מגיעים חברה צעירים שאהבו לרקוד מכל האזור וגם ממושב עין ורד היו מגיעים לבר אוריין. אני ומספר חברים שלי מנתניה באנו לרקוד ושם הכרנו מספר בנות מעין ורד אני באופן אישי הכרתי את יפה שיכט והיא מאוד מצאה חן בעיני הצעתי לה חברות והפכנו להיות זוג שנפגש לעיתים קרובות.

ב – 1971 החלטנו שאנחנו רוצים להינשא ונקבע מועד לחתונה, הייתה חתונה רבת משתתפים באולמי השרון בכפר סבא. יצאנו לירח דבש באילת וחזרנו מאושרים.

לא היה לנו איפה לגור וההורים של יפה, ציפורה וישראל שיכט הציעו שנגור אצלם במושב עין ורד עד שנשיג מקום מגורים אחר. גרנו שנתיים בעין ורד אצל ההורים של יפה וב – 1972 נולדה ביתנו הבכורה עינת.

ב – 1973 פרצה מלחמת יום כיפור.

מלחמת יום כיפור הפתיעה אותנו כמו שהפתיעה את כולם, גויסתי כאיש מילואים לחטיבת צנחנים 247 כאיש טכני של הפלס"ר. הייתי בכוח שחיכה בצפון האגם המר הגדול ודרומית לחווה הסינית, להקמת גשר הגלילים כדי לעבור את תעלת סואץ. לא ניתן היה להקים את גשר הגלילים בגלל בעיות טכניות. הקימו גשר רפסודות על תעלת סואץ. אנו המתנו לגמר הקמת הגשר על שפת התעלה.

ספגנו הפגזות כבדות והיו הרבה הרוגים בכוחותינו. כשהוקם הגשר נכנסנו לחלק המערבי של תעלת סואץ במצרים וכבשנו את השטח הירוק מצידה השני של תעלת סואץ.

אשתי יפה ובתי הבכורה עינת עברו באותה תקופה לגור אצל הוריה של יפה בעין ורד. כאיש מילואים הייתי מגויס במשך שישה חודשים, והיחידה שלנו שהתה כל הזמן ליד תעלת המים המתוקים בתוך שטח מצרים ממערב לתעלת סואץ. באחת החופשות כשיצאתי למשך שבוע נסעתי לאשתי ובתי שגרו אצל הוריה בעין ורד. אחרי שבוע כשחזרתי למצרים מהחופשה, התבשרתי שאנו מחכים לילד נוסף, ואכן אחרי תשעה חודשים בספטמבר 1974 נולד הדר, אביה של זוהר נכדתי, וכך הפכנו למשפחה עם שני ילדים.

קנינו דירה בבית משותף בנתניה. אחרי שסיימתי את שרות המילואים במצרים חזרתי הביתה ועברנו לגור בדירתנו בנתניה. הייתי שותף במשרד הובלה במשאיות בתל אביב. עבדתי גם כנהג משאית.

הדר אביה של זוהר למד בבית ספר עממי "איתמר" בנתניה, מכיתה א' עד כיתה ח' ואחר כך המשיך וסיים את בית ספר תיכון "טשרנחובסקי" במגמה ריאלית. בנערותו הוא היה שחקן טניס שולחן והשתתף בחוג טניס שולחן. הוא התגייס לצבא ושירת שלוש שנים בפלס"ר של חטיבת הנח"ל.

אחרי שהשתחרר מהצבא הוא רצה להמשיך ללמוד והוא התלבט בין לימודים באוניברסיטה לבין לימודים בטכניון בחיפה. הוא לא רצה ללכת ללמוד בטכניון בטענה שאין שם בנות ורוב התלמידים הם בנים. אחרי התלבטות הוא החליט בכל זאת ללמוד מדעי המחשב בטכניון. שם הוא הכיר את אשתו לעתיד ליאת קירס לשמחתנו הרבה.

היום משפחת גת קירס גרים במושב עין ורד ויש להם שלוש בנות נפלאות. זוהר גת היא הבת האמצעית שמשתתפת עם סבא יוסי גת בתכנית קשר הרב דורי בבית ספר "בין ההדרים".

הזוית האישית

תיעוד סיפורו של סבא יוסף גת .במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" הועלה על ידי  נכדתו זוהר גת.

סבא יוסי: "היתה לי חוויה גדולה ועבודה נעימה הכרתי יותר טוב את נכדתי זוהר, אני מאחל לה הרבה הצלחה בחיים שתגדל ותהיה נערה ואשה טובה בישראל, היה כיף ביחד".

זוהר: "היה לי נחמד לבלות 14 מפגשים עם סבא שלי, למדתי הרבה על סבא בכללי, ואני מאחלת לסבא אריכות ימים, ובריאות טובה ושיהיה שלום."