מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדים של פעם

בעלי ונכדותיי - רותם ושחר
עם אמי והעגלה המפורסמת
החיים כילדה עם קום המדינה

אני אילת (איה). נולדתי בתל אביב, ארץ ישראל. כיום אני גמלאית ועוסקת בעבודות יד, קריאה וקצת כתיבה. אני נשואה, אם לשתיים, סבתא לשני נכדים וארבע נכדות וסבתא רבתא לנין.

נולדתי בתל אביב בזמן מלחמת העולם השנייה. תקופה מאד מבולבלת. בארץ שלט המנדט הבריטי ומאירופה הסתננו ידיעות מדאיגות מאד לגבי מצב היהודים. הוריי הגיעו לארץ ישראל מאירופה לפני המלחמה (כל אחד ממקום אחר ומסיבות שונות), מאחוריהם השאירו משפחות גדולות. הם נישאו פה ושניהם היו חברי ההגנה. אבי וחבריו הקימו חברה ליצור חלקים למכונות חקלאיות, אך בהיחבא ייצרו חלקי נשק וקליעים, קרוב מאד למפקדות בריטיות, הן בקרבת התחנה מרכזית בתל אביב והן באחד מבחני יריד המזרח על חוף הירקון. אני כתינוקת ״גוייסתי״ גם כן להגנה. ישבתי בבטחה ובחיוך גדול בעגלת הטיולים שלי על מזרון שכיסה דברים אסורים. תפקיד נוסף שהיה לי היה להבריח עריקים יהודים מצבא אנדרס הפולני ובעצם כל מי שנדרש למקלט.

ההורים היו מודאגים גם מהמצב בארץ ופעולותיהם נגד הצבא הבריטי והן מחוסר הידיעות מהמשפחות באירופה, הם גוננו עלינו מפני הדאגה. לנו היתה ילדות נוחה ונעימה. שיחקנו להנאתנו, בעיקר ברחובות ובחצרות. לעיתים, כשהיה ״עוצר״ (מה שהיום נקרא ״סגר״), החיילים האוסטרליים (הכלניות), העבירו אותנו מחצר אחת לשנייה ולא הפריעו לנו להמשיך ולהיפגש עם החברים (בטח התגעגעו לילדיהם). כשהתחילו להגיע לארץ הידיעות על האסון הנורא של יהודי אירופה, ההורים שתקו. המשיכו לגונן עלינו מכל רע.

ואז הוקמה מדינת ישראל. ואני תלמידת כיתה א׳, המחזור הראשון במדינת ישראל. לא היה פשוט. למדנו בשתי משמרות, חלק מכיתות בית הספר הופקעו לטובת תושבים שנאלצו לעזוב את ביתם שעל גבול יפו ושכונות ערביות אחרות. בנוסף לכך, היו ההפצצות על תל אביב. ההוראה הראשונה שקיבלנו הייתה: ״כשאתם חוזרים הביתה מבית הספר ויש אזעקה, היכנסו לבית הראשון, רק לא לרוץ הביתה (לפעמים האזעקה הייתה מגיעה אחרי הפצצה הראשונה).

אנחנו המשכנו לגדול ולשגשג ולהנות משנות ילדותנו עם משחקים שאת רובם המצאנו והכנו בעצמנו (חמש אבנים, ״דוד׳ס״- מקל קטן שהנחנו בקצה מכסה הביוב שעליו מכים במקל ארוך והמנצח מי שהעץ את המקלון רחוק יותר) ועוד מיני משחקים. וראו זה פלא: גדלנו, בגרנו, שגשגנו ורבים מאתנו הגיעו להשגים מרשימים, בלי מחשבים, טלוויזיה, אייפונים ודומיהם.

לסיכום, למרות הנסיבות, היתה לנו ילדות מאושרת.

אני בגיל שנה בחוף בוגרשוב

תמונה 1

הזוית האישית

זווית אישית של אילת: היו לי ולנכדתי שעות איכות נפלאות ומקסימות. גיליתי איזו נכדה מעניינת, סקרנית, חקרנית, ונהדרת יש לי. רותם שלי המשיכי להיות מי שאת וכמו שאת, רגישה סובלנית ופתוחה לכל דבר מעניין.

זווית אישית של רותם : היה לי מאוד מאוד מאוד כיף בתוכנית נהנתי מכל רגע עם סבתי למדתי על ההיסטוריה המשפחתית ועל המדינה וגם על איך היה להיות ילדה בתקופה של לפני קום המדינה.

מילון

עוצר
הוראתו של גוף בעל סמכות על שטח מסוים אשר אוסרת על תנועת אנשים ברחובות.

צבא אנדרס
צבא אנדרס, על שם מפקדו הפולני, הגנרל ולדיסלב אנדרס, הוא כינוי לצבא הפולני במזרח. היה זה כוח צבאי פולני, נאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שהוקם בברית המועצות במלחמת העולם השנייה. לאחר ההשתלטות האנגלו-סובייטית הוא הועבר לפרס ככוח כיבוש צבאי. סופח לבעלות הברית במערב, והיווה את עיקר הכוח של הקורפוס הפולני השני של הכוחות הפולנים המזוינים במערב. לחם בהצלחה בחזית איטליה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני כתינוקת ״גוייסתי״ גם כן להגנה. ישבתי בבטחה ובחיוך גדול בעגלת הטיולים שלי על מזרון שכיסה דברים אסורים“

הקשר הרב דורי