מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות תל אביבית

סבא מיכאל (מייק) ואלה אפשטיין
אלה אפשטיין משחזרת תמונה של סבא מייק
היו זמנים

סבא רבא ויקטור וסבתא רבתא סלי נישאו בוינה, אוסטריה בשנת 1936. כעבור שנתיים סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית. השלטון הנאצי דרש מכל היהודים לעזוב את אוסטריה מלבד חלק מהגברים שנכלאו במחנות ריכוז. ויקטור, שהיה מבוקש אך היה מחוץ לעיר ביום החיפוש, חזר והסתתר אצל חברים. מעל דירתם גר עורך עיתון אנטי נאצי שביום החיפוש אחר היהודים קפץ והתאבד.

סלי הבינה שעליה לארגן בריחה. סלי הייתה ילידת שוויץ והייתה זכאית לדרכון שוויצרי לה ולבעלה. השאלה הייתה לאן לברוח. רוב המדינות לא התירו כניסת פליטים יהודים לארצם. גם הכניסה לפלשתינה-ארץ-ישראל הוגבלה לאלפים לא רבים. אולם לבעלי ממון של אלף לירות שטרלינג ניתן היה להיכנס. לסלי היו שני בני דודים אחים בשוויץ. אחד מהם היה עורך דין ידוע שעזר להשגת הדרכונים. השני היה בעל בנק פרטי ועשיר. הוא הסכים להלוות לסלי אלף לירות שטרלינג כדי לקבל אישור כניסה לפלשתינה (סרטיפיקט). סלי קבעה מפגש בעיר בגבול בין אוסטריה לשוויץ עם שליח של בני הדודים וקיבלה ממנו את הדרכונים ומחוך שבתוכו נתפר הכסף. הם הצליחו לארגן לעצמם הפלגה כולל תכולת הדירה. בהגיעם לפלשתינה החזיר ויקטור את הכסף לבעליו. הם מצאו דירה להשכרה ברחוב ארנון בתל אביב, סביבה שגרו בה הרבה דוברי גרמנית.

גם אחיו של ויקטור היה "מבוקש" למחנה ריכוז והצליח להסתתר. לויקטור אבד הקשר עם אחיו. היה חשש גדול שנכלא במחנה ריכוז ואולי נהרג.

בראשון לספטמבר 1939 החלה באירופה מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה ארגנה ההגנה ספינות של מעפילים שלא ניתנו להם סרטיפיקטים. אחת הספינות האלה בשם "טייגר היל" יצאה כמעט חודש קודם מנמל בים השחור ולא הצליחה למצוא מקום להוריד את המעפילים. באחד מניסיונות ההורדה בחוף ליד אשדוד (של היום) ארבה ספינת מלחמה בריטית שירתה עליהם והרגה שני מעפילים. מפקדי האוניה החליטו באותו היום להריץ את האונייה בכל כוח המנועים, אל מול חוף תל אביב ולהעלותה על שרטון החוף. הנחיתה הייתה מול חוף גורדון של תל אביב. ה"הגנה" ארגנה מספר רב של אנשים בחוף לעזור למעפילים. מתוך אלף ארבע מאות מעפילים על הספינה כמאתיים הצליחו לקפוץ למים ולהגיע לחוף, שם הם נבלעו בקרב הממתינים שעזרו להם להסתתר בבתי הסביבה.

גם במרתף ביתם של ויקטור וסלי הוסתרו אנשים. סלי הכינה אוכל, שמיכות ובגדים וביקשה מויקטור שירד למרתף ויציע עזרה. רכבים של הצבא הטילו עוצר בסביבה והיה מסוכן לרדת. לבסוף אחרי שהמשוריין עבר לרחוב סמוך התגנב ויקטור למרתף. הוא נכנס ושאל בכמה שפות: האם אפשר לעזור? מן הפינה התרומם איש כחוש ושאל "ויקטור?". היה זה אחיו שאתו אבד הקשר.

סבא מייקי נולד בשנת 1943 בבית חולים הדסה שברחוב בלפור בתל אביב. הוריו ויקטור וסלי עלו ארצה חמש שנים לפני כן מוינה, אוסטריה. לאחר עלייתם לפלשתינה פרצה "מלחמת העולם השנייה". לגרמנים היו גייסות בצפון אפריקה שהצליחו בקרבות מול הבריטים והתקדמו לכיוון מצרים וממנה לפלשתינה. הייתה סכנה אמתית שמעט היהודים שהיו בפלשתינה יאלצו לברוח על נפשם. ביולי 1942 נעצרה ההתקדמות של הגייסות הנאצים במערב מצרים במקום שנקרא: "אל-עלמיין". הסכנה חלפה ותשעה חודשים אחרי זה נולד מייקי. המשפחה גרה ברחוב ארנון הקרוב לים בתל אביב יחד עם דודתו ודודו. סבא מייקי נולד בבית שבו מדברים גרמנית והוא למד עברית בגיל שלוש בגן רות.

בגיל ארבע וחצי באחד הערבים הגיעו הביתה עשרות אנשים שהדירה הייתה קטנה עבורם, והתכנסו סביב הרדיו של המשפחה. ברדיו דיבר איש עם קול מאנפף וקרא באנגלית שמות של מדינות ויחד עם כל מדינה הוא אמר: "yes", "no" או "abstain" שפירושו "נמנע". כשהסתיימו ההקראות פרצו כולם בשאגה "יש לנו מדינה" ויצאו לרחובות. סבא מייקי בן החמש נישא על כתפי אביו ודודו לסירוגין. ברחוב בן יהודה הסמוך נוצרו מעגלים של רוקדים בהתלהבות רבה. נראה היה שכל הארץ רוקדת. למחרת התחילה "מלחמת העצמאות". היה מסוכן להתקרב לדרום תל אביב סמוך ליפו כי הערבים ירו מכיוון יפו לדרום תל אביב. כמו כן היו כפרים ערבים בתוך השטח שהיום הוא תל אביב.

כעבור כמה חודשים שוב התכנסו בבית ליד הרדיו המוני אנשים. דוד בן גוריון שהיה דמות מוכרת בשכונה כינס את מועצת העם של הישוב היהודי וקרא את מגילת העצמאות שבה הכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כבר באותו לילה עברו מטוסים מצריים מעל הבית של סבא בדרכם להפציץ את שדה דב, תחנת הכוח רידינג ונמל תל אביב. הצופרים הורידו את כולם לתחתית חדר המדרגות שהכניסה אליו הייתה מוגנת בשקי חול. סבא בילה לילות רבים במקלט המאולתר.

בארץ לא היה מספיק מזון והונהגה הקצבת מזון לכל משפחה. כל משפחה קיבלה תלושים בהתאם למספר האנשים שלה שתמורתם היה ניתן לקבל מזונות בסיסים כמו: שמן, קמח, ביצים ועוד. הבישול היה בעזרת נפט על גבי שני מכשירי חימום או פתיליה או פרימוס. נפט היה מגיע על ידי מוכר שהיה מגיע עם עגלה וסוס וגם הקרח למקרר.

סבא למד בבית ספר שהיו בו ארוחות צהריים בחדר האוכל. יום הלימודים היה ארוך עד אחר הצהריים ופעם בשבוע היה יום עבודה שבו לא למדו, אלא עבדו בשדה, בעבודות יד ובמטבח.

סבא היה שכן של לאה גולדברג, ובהיותו בכיתה ד' היה מוזמן אליה פעם בשבוע והם היו משוחחים על הווי של ילדים. משם המשיך מייקי ללמוד בבית הספר "תיכון חדש". (שישים שנה לאחר מכן הגיע נכדו ללמוד שם). סבא בחר בכיתה הביולוגית.

סבא התגייס לצבא במסגרת הנח"ל ושירת גם בעבודה בקיבוץ. הוא התחיל לימודים גבוהים בכימיה באוניברסיטת תל אביב שם היה במחזור הראשון ונשא לאישה את נאוה אפשטיין (לשעבר בר רצון).

את לימודים הגבוהים סיים בתואר דוקטורט ב"מכון וייצמן". סבא נסע לארצות הברית ועסק שם במחקר מדעי. כשהם חזרו סבא עבד כמנהל בחברות ביו טכנולוגיה והיה פרופסור ליזמות. כיום סבא גמלאי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי", בבית ספר "המשתלה", תל אביב. שנת תש"פ (2020). המורה המובילה שלומית שורצקי.

מילון

סרטיפיקט
ינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”דוד בן גוריון כינס את מועצת העם של הישוב היהודי. “

”הוא קרא את מגילת העצמאות שבה הכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.“

הקשר הרב דורי