מאגר סיפורי מורשת

התייתמתי בגיל שנתיים ובכל זאת המשפחה תמיד הייתה שמחה. אמא תמיד נתנה לנו הכל ועזרה לנו המון. היינו משפחה ממש שמחה כאילו יש לנו גם אמא וגם אבא. הייתה לנו חנות, ותמיד כשאמא הייתה צריכה לבשל, אז אני הייתי שומרת על החנות, וכשמישהו היה בא לחנות הייתי קוראת לאמא. הסתפקנו במועט וכשהיינו צריכות לקנות בגד אז הינו רואות אותו בוויטרנה(חלון) של החנות ואחות של אמא הייתה מציירת את הבגד. (היא מצירת מאד יפה ומדויק), לאחר מכן אמא הייתה קונה בד בזול ותופרת לנו את הבגד.

אמא הייתה תופרת לפעמים בגדים ואחיות שלה קנו אותם כי רצו לעזור לה ולתת לה כסף.

ומכיוון שאז לא היה לנו המון כסף, בחופש לא הינו יכולים לטוס אז הינו נוסעים באוטובוס לים ובזה הסתפקנו.

רגעים של נחת:

כשילדיי ונכדיי מקבלים תעודות נחת ומקימים מצוות בחיות חסידית כמו: להתפלל מתוך הסידור בכוונה ומברכים בקול רם ובמיוחד כשלכולם יש אהבת ישראל.

חפץ יקר לי

חפץ שיקר לי בחיים הוא תניא שקיבלתי ביום ההולדת 80 של הרבי מלובביץ מידיו הקדושות.

חפץ נוסף שיקר לי הוא שעון שקיבלתי מאימא שאמרה שאת השעון הזה היא הביאה לאבא ביום חתונתו.