מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה והקליטה בארץ

הסיפור מתחיל בשנת 1956כשהייתי בת שנתיים, לאחר שעלינו לארץ מפולין. הגענו, הוריי אחותי דנה, שהייתה תינוקת בת חצי שנה ואני, בטיסה במטוס שהיה בעצם מטוס תובלה. הרעש במטוס היה מאוד חזק והרבה אנשים ותינוקות היו בצפיפות רבה מאוד.

חורף 1956, בפולין, בת שנתיים עם בת דודתי מעט לפני עלייתנו לארץ

משדה התעופה לקחו אותנו לעיר באר שבע. שם כבר גרו דודים שלי שהיו בארץ משנים קודמות וגרנו אצלם בבית. התגוררנו בביתם כמה שבועות עד שקיבלנו דירה קטנה משלנו. לא ידענו עברית. רק אבא שלי ידע. אמא שלי גידלה אותנו בבית .

 אני בת 3 בשנת 1957

כשהייתי בת 3 לקחו אותי לגן שהיו בו ילדים מכל מיני ארצות ודיברו בשפות שונות: היו ילדים שדיברו רומנית, פולנית, ערבית, הונגרית, ואף אחד לא הבין את אף אחד. הגננות עירא ולבנה דיברו רק עברית. גם להורים היה קשה להבין מה קורה. בסוף למדתי את השפה והיה לי יותר קל להבין מה קורה ומה אומרים לי ולהתחבר עם ילדים. עם חלק מהילדים שהיו איתי בגן  אני שומרת על קשר עד היום. לשכונה שגרנו בה כל הזמן הצטרפו משפחות של עולים חדשים ועוד ילדים שהפכו להיות חברים שלי שאיתם גדלתי עד שהתחתנתי.

הרחובות בשכונה נקראו על שם העליות: לדוגמא: רחוב קיבוץ גלויות, עלייה, אקסודוס, מעפילים ,סטרומה ועוד. כילדה הייתי מאוד חברותית ואהבתי לשחק במשחקי שכונה עם כל החברים והחברות שלי. היה לנו מקום בין הבתים, מגרש ריק שהיה מגרש המשחקים שלנו ושם בילינו עד החשיכה. שיחקנו במחבואים, בתופסת מכל מיני סוגים, משחקי כדור וקלאס, אווירון וקלאס 9. קפצנו בדילגיות ושיחקנו גם גולות וגוגואים ועוד כל מיני משחקים…בזמנים ההם לא היו משחקי קופסא ומשחקי מחשב ושיחקנו הרבה בחוץ.

כשהייתי בכיתה א' למדתי בבית ספר שנקרא על שמו של "יאנוש קורצ'אק" שהיה מורה ומנהל בית ספר בפולין לפני השואה. הייתי תלמידה מאוד טובה אבל שובבה. אהבתי לשחק עם הבנים יותר מאשר עם הבנות ואפילו הייתי שוערת בכדורגל.

בשנות ה-60 הייתה תקופה מאוד קשה בארץ. היה מחסור במזון. קיבלנו תלושים למוצרי מזון בסיסיים. הרבה עולים חדשים  הגיעו לארץ והרבה ילדים חדשים הגיעו לשכונה שלנו ולא היה מקום לכולם בבית הספר ולכן החליטו לפצל את הלימודים לשתי משמרות. לפעמים למדנו מהבוקר עד הצהריים ולפעמים מהצהריים עד 16:00. כאשר המצב היה יותר טוב הוסיפו עוד בניין עם כיתות חדשות.

בבית ספר זה למדתי 8 שנים. במהלך השנים האלה למדתי לנגן בפסנתר וגם למדתי צרפתית בחוג שארגנה הקונסוליה הצרפתית בבאר שבע. למדתי צרפתית בגלל שאחת מחברותי מגיל 4 שמשפחתה עלתה ממרוקו, בביתה דיברו ערבית וצרפתית. היה להם פטיפון של שירים בצרפתית ואני מאוד אהבתי לשמוע את השפה ורציתי ללמוד ולדבר וגם להבין את השפה. בשנים האלה גם הייתי בצופים ועד היום אני זוכרת את הסיסמא :היה נכון נכון תמיד.

משפחתית, אני בת 9 עם ההורים ואחותי

בכל שנות הילדות שלי גרנו בבית קטן מאוד עם חצר קטנה שאבא שלי שתל בה עצי פרי ואמא שלי שתלה פרחים וגם גידלנו תרנגולות וכלב. מאחורי הבית שלנו היה שטח פתוח של גבעות וואדי עמוק שבחורף זרם בו נחל. אני מאוד אהבתי להסתובב בטבע ולראות מה קורה כל פעם עם בעלי החיים, הפרחים והצמחים. אהבתי לקפץ בשלוליות ולאסוף ראשנים של צפרדעים ולגדל אותם בצנצנת עד שאמא שלי שחררה אותם בחזרה לטבע.

חורף אחד הלכתי עם חברים שלי לוואדי והיו לנו מגפיים מגומי שנועלים על הנעלים. נכנסנו לשלולית והתחלנו לקפץ. מרוב קפיצות נתקעו לי המגפיים בתוך הבוץ. נפלתי לתוך השלולית והנעליים שלי התמלאו בבוץ וככה הגעתי הביתה. ההורים שלי כעסו מאוד ונתנו לי עונש.

בבית הספר התיכון לא הייתה חטיבת ביניים. מכיתה ט' עד יב' היה בית ספר אחד. בגיל תיכון למדתי במסלול של  תגבור ביולוגיה. נהניתי מאוד כיוון שהיינו בהמון טיולים וסיורים בטבע. מאוד אהבתי את זה שיוצאים מהכיתה. אפילו שאחרי כל סיור היו לנו שיעורי בית לסכם מה למדנו בטיול.

בגיל 14 גיליתי שאני אוהבת ליצור ולצייר, להכין תיקים ותכשיטים ומאוד אהבתי לבקר בשוק הבדואי בבאר שבע ולראות את הנשים הבדואיות לבושות בשמלות שהן יצרו אותן ורקמו רקמות מאוד מיוחדות. עונדות תכשיטים מיוחדים צבעוניים וכו'. החלטתי שגם אני רוצה להיות כמותן. במשך שנים לבשתי כאלה שמלות ותכשיטים ועד היום הבית שלי מקושט בכאלה דברים.

 אני חיילת עם חבריי מדריכי קורס מדריכים בבסיס ג'וערה – 1974

סיימתי לימודים בשנת 1972, התגייסתי לצבא בינואר 1973, וחוויתי את תקופת מלחמת יום כיפור במהלך שרותי. השתחררתי מהצבא אחרי שנתיים והחלטתי ללמוד אומנות ולהיות מורה לאומנות. למדתי במכללה בבאר שבע ובסיום הלימודים קיבלתי עבודה כמורה בבית ספר בערד. מאוד אהבתי ליצור עם הילדים וללמד אותם כל מיני דברים שאפשר לעשות מכל מיני חומרים. יצרנו גם תערוכות של עבודות הילדים. כולנו מאוד נהננו. כנראה שהייתי מורה טובה כי ביקשו ממני להדריך מורים ומורות איך לשלב חשיבה יצירתית בהוראה. במשך 16 שנים הדרכתי הרבה מאוד מורים לגוון את השיעורים הנלמדים.

בשנת 1975 התחתנתי עם סבא של עלמה ונולדו לנו שלושה ילדים. הבכור הוא יונתן אבא של עלמה. נכון לעכשיו יש לי 6 נכדים. עלמה נכדתי הראשונה ואני אוהבת אותה עד סוף העולם ובחזרה.

הזוית האישית

עלמה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ולמדתי המון דברים על סבתא וגם מילים חדשות וגם על הילדות של סבתא.

סבתא אילנה: המפגשים עם עלמה, נכדתי הבכורה, חיזקו עוד יותר את הקשר בינינו ואפשרו לי לראות את עלמה בסיטואציות חברתיות ומרגשות שלא התאפשרו עד כה. נהניתי מכל רגע של "אחת על אחת".