מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות של סבתא בפריז

סבתא רבקה ונכדתה מאלי חנה
סבתא רבקה ונכדתה מאלי חנה
הזיכרון הכי מתוק שלה מהילדות, שהיא תמיד הייתה קוטפת פרחים בדרך חזרה הביתה.

הנכדה מאלי חנה מתעדת את סיפור חייה של סבתא רבקה סננס למשפחת דסקלו.

לסבתא שלי קוראים רבקה סננס, בעברית. ובצרפתית מכנים אותה Frencoice. היא נולדה בפריז שבצרפת בשנת 1948.

ילדותה

סבתא גדלה בבית עם שני חדרים, השירותים היו למטה, מחוץ לבית.

לא היה להם יער או ים ליד הבית ולא פארק, אזור מגוריה היה די שומם. השם של אבא שלה הוא רמו, והשם של אימא שלה היה ג'רמן. היו לה שני אחים-אח אחד בשם כלוד ואח שני ג'אק ולשתי אחיותיה קראו לוסון ומירי.

הוריה של סבתא עבדו במסעדה, הם לא גרו בשכונה יהודית. ולא היה להם בית כנסת בכל האזור כולו, היא מתגעגעת עד היום לעיר שלה – פריז. כשהיא הייתה קטנה היא אהבה לשחק בקלאס ובחבל עם חברותיה, החברות שלה היו חלקן בלונדיניות וחלקן בעלות שיער חום. הן היו חמודות חלקן קטנות חלקן גדולות ממנה.

היא אהבה במיוחד משחקי קלפים ובזמנה הפנוי היא הייתה משחקת בחבל ובכדור. הזיכרון הכי מתוק שלה מהילדות, שהיא תמיד הייתה קוטפת פרחים בדרך חזרה הביתה. סבתא זוכרת, שפעם אחת קרה שהיא נפלה מהאופנוע והיא נשלחה לבית הרפואה.

סבתי מספרת, שהיא הייתה תמיד ילדה טובה, חמודה, יפה ומאד חכמה. לסבתא שלי היה שיער קצר אז תמיד היא הייתה שמה סיכה. זה היה סימן הזיהוי שלה. המאכל שסבתי תמיד מאוד אהבה ואכלה היה פירה. החטיפים של פעם לא היו החטיפים של היום, לא היה להם את השפע שיש לנו היום.

לימודיה

סבתא למדה בבית ספר, שהיו בו רק בנות. היא למדה חשבון, גאוגרפיה, היסטוריה וצרפתית. השפה היא צרפתית היא השפה שלה עד היום. המקצוע שהיא הכי אהבה הוא חשבון והמקצוע שהיא פחות אהבה היה היסטוריה. בכל מקרה היא הייתה מקבלת את הציונים הכי גבוהים מכל הכיתה, במיוחד בחשבון.

פעם לא היה מושג כזה של טיולים מטעם בית הספר, היו מסיבות סוף שנה, היו הרבה שיעורי בית ומבחנים. סבתי זוכרת במיוחד את המורה לספורט וכמובן בסוף שנה היו תעודות.

עיסוק

המקצוע הראשון שלה היה תפירה. היא הייתה נוסעת יום יום לעבוד מחוץ לעיר, כי זה היה המקצוע בו היא הכי מומחית. היא מאד אהבה את עבודתה. היום היא כבר לא עובדת, ואם פעם היא הייתה צריכה לבחור עבודה  אחרת, היא הייתה בוחרת ברקדנית. הייתה תקופה בה עבדה גם בחנות מצלמות.

מנהגים מיוחדים

לא היו לה מנהגים היא הייתה גויה והחג האהוב עליה פעם זה היה חג המולד. הדבר היחיד בו הם היו מקפידים מאוד היה להקשיב לאימא.

נישואיה

סבא שלי היה עובד מתחת לבית של סבתא שלי וכך הם הכירו והתחתנו בשנת 1973. סבתא שלי הייתה בת 25 וסבא שלי היה 23. החתונה הייתה בפריז. היו להם שני ילדים, אחד היה מאומץ. יש להם שלושה נכדים.

סבא וסבתא שלנו מאוד אוהבים אותנו, הייתה תקופה שהם היו לוקחים אותנו מהגן יום יום. חבל שלא הכרתי את הוריה של סבתי, הם נפטרו מזמן ולא הכרתי אותם.

סדר יום של סבתא שלי

רואה טלוויזיה (חדשות), הולכת לטייל בחוף הים עם בעלה, מבשלת, הדבר שהיא הכי אוהבת לבשל זה צ'יפס וסלט. הדבר שאני הכי אוהבת שהיא מכינה זה הפסטה שלה. אני אוהבת במיוחד את הפסטות הקטנות שהיא מכינה.

שולחן שבת אצל סבתא שלי

הם אוכלים לרוב אורז עם בשר בשבת, סבתא שלי גויה, אבל בעלה סבי הוא יהודי. היא לא שרה זמירות של שבת, ולפעמים יש לה אורחים. סבתי מאוד אוהבת לאכול פירות, במיוחד: אגס, אפרסק, אבטיח ועוד…

חפצים מפעם…

סבתא מספרת, שבעבר סגנון הבגדים היה שונה מאוד מהיום. הכול היה סגנון אחר. לא פלא שהם לבשו בגדים שלא נלבש אותם היום. פעם היו שירותים ציבוריים, בחוץ. היום יש בכל בית, ואפילו יחידת הורים בבתים רבים.

פעם הכינו קפה בלי מכונה, הכול היום עובד עם חשמל.

הזוית האישית

מאלי חנה סננס: הייתי רוצה לבשל כמו סבתא, לתפור כמו סבתא, לדעת לנהוג באופנוע כמו סבתא, לדעת לרקוד כמו סבתא, לעשות ציפורנים כמו סבתא, לגזור שיער כמו סבתא, היא יודעת לגזור מדויק שיער ומאוד ישר ויפה, לצבוע קירות כמו סבתא שלי, לאפות עוגות כמו סבתא שלי, לרוץ כמו סבתא שלי (כשהיא הייתה צעירה היא הייתה רצה מהר), ללמוד לנסוע על רולר כמו שהיא הייתה יודעת לנסוע. לסיכום: סבתי האהובה! למדתי ממך המון! היה לי כיף לדבר אתך. אוהבת אותך מאוד!

מילון

פריז
היא בירת צרפת ובירת חבל איל-דה-פראנס. היא שוכנת בעיקול נהר סן, במרכזו של האגן הפריזאי, בין מפגש הנהרות מארן וסן במעלה הזרם, ובין הנהרות אואז וסן במורד הזרם. פריז היא העיר הגדולה בצרפת, וכבר מהמאה העשירית היא אחד ממוקדי ההשכלה, הדת והכוח הראשיים של אירופה.

ציטוטים

”הנכדים הם האושר והעושר בחיים.“

הקשר הרב דורי