מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי גבאי לבית שטיינר. נולדתי בשנת 1947 בקריית חיים להורים ניצולי שואה. השכונה שבה גרתי הייתה שכונה של עולים חדשים. הבתים היו בנויים כמו רכבת- בכל כניסה גרו משפחות צעירות, שגם הן היו ניצולות שואה. אני זוכרת מילדותי ילדות שמחה, משחקי מחבואים, חבל, התגלגלות בדיונות חול, כדור שהיה עשוי מסמרטוטים ובובות. בגיל עשר קיבלתי כדור בפעם הראשונה. כשסיימתי את בית הספר היסודי "א"ד גורדון" בקריה, עברנו לנהריה. שם למדתי בתיכון ולאחר מכן עברתי לירושלים ללמוד בבית ספר לאחיות ב"הדסה" ירושלים.

בזמן עבודתי כאחות בהדסה ירושלים

בשנת 1966 התחתנתי עם אהרון גבאי, מושבניק ממושב של תימנים באיזור ירושלים. השתלבתי יפה בחיי המשפחה והמושב, וילדתי את בתי הבכורה ענבל, ואחריה עוד שלושה ילדים: יפעת, עומר ורעות. בשנת 1971 קנינו משק בטל-שחר, הייתי אחות וחקלאית. הבית המה מילדים ואורחים, חלקם ילדי המשפחה, חלקם ילדי המשפחה המורחבת וחלקם חברים של ילדיי. עבדתי ולמדתי. עבדתי ב"בריאות הציבור" ו"טיפת חלב", שימשתי כאחות אחראית ב"תחנת אם וילד", מרפאת נשים ועוד. הדרכתי אחיות ורופאים שהשתלמו ברפואת משפחה. בשנת 1993 חזרתי לגור בנהריה והתחלתי לעבוד בבית החולים שבנהריה, עד לשנת 2010, אז פרשתי לגמלאות ומיד התחלתי להתנדב בכל מיני תחומים, כשאני משתמשת בידע שצברתי בתקופת עבודתי.

אני סבתא לשמונה נכדים, מארחת בימי שישי, מבשלת לכולם את המאכלים שהם אוהבים ומנהלת חיים משמעותיים ומהנים. בעלי נפטר בשנת 2000 ולצערי יובל נכדי לא זכה להכירו.

הזוית האישית

אתי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדה יובל. התכנית נערכה בבית הספר רמז בנהריה, התשע"ט.