מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות קסומה בגדרה

יעל עם סבתא וסבא
סבתא הדסה בצעירותה
עד היום אני יכולה עוד להריח את הריח המיוחד של הלחם שהיה עולה באוויר

שמי הדסה עמרם. נולדתי בשנת 1950 בעיר באר שבע, בישראל. אמי, שהייתה עולה חדשה התלבטה איך לקרוא לי, איזה שם נותנים לילדה חדשה בארץ חדשה? האחות המיילדת הציעה לקרוא לי "הדסה" על שם בית החולים בו נולדתי, ואמי הסכימה.

הוריי, עובדיה וגליה אשואל, עלו מתימן בשנת 1948 והגיעו לעיר באר שבע. לאחר שנולדתי עברה משפחתי לגדרה. גרנו בבית 'ערבי' ישן,  ובהמשך עברנו לבית גדול יותר בן שלושה חדרים. בבית היו גם  שירותים, מקלחת ומטבח קטן. סביב הבית הייתה חצר רחבה, בה סבי התקין לנו "טאבון" – מעין תנור העשוי מאבן, בו אמי הייתה אופה לנו פיתות מיוחדות הנקראות "מאלוג'". עד היום אני נזכרת בזה ויכולה עוד להריח את הריח המיוחד שהיה עולה באוויר, כשהאש בתנור הייתה נדלקת והפיתות היו נאפות. גם לול תרנגולות היה בחצר ביתנו, בו גידלנו תרנגולים, אספנו ביצים ונהנינו להכין מהם חביתות ומאכלים אחרים.

בחצר ביתנו אבי דאג לשתול עצים כמו דקל, ערבה ואתרוג, ששימשו אותנו בחג סוכות לארבעת המינים ולסכך לסוכה.

אבי עבד כ'שרת' בית הספר החקלאי "כנות", ובשעות אחר הצהריים שימש כ"מורי" ולימד את ילדי השכונה קריאה בטעמי המקרא. אמי עבדה בעבודת חקלאות ובמשק בית. בחופשות מבית הספר היינו אני ואחיי מצטרפים לאמי לעזרה בעבודות החקלאיות. היינו מצטרפים לקטיף של שקדים, בציר ענבים, ועוד איסוף של גידולים מגידולים שונים, שהיו בכל השדות באזור. העבודה הייתה קשה ומפרכת, אך שמחנו מאוד לעזור להורים ועשינו זאת בשמחה.

את אחר הצהריים היינו מעבירים במשחקי כדור ברחוב. היינו מתאספים כל ילדי השכונה ומשחקים יחד. מאחורי הבית הייתה גבעה קטנה, שאליה היינו נהנים מאוד לעלות. משם נגלה נוף מרהיב של כל השדות מהמושבים באזור, ובכיוון מזרח אפשר, אפילו, לראות את הרי ירושלים.

בילדותי למדתי בבית הספר 'אוהל שלום' בגדרה. מאוד אהבתי ללמוד, ובעיקר תורה ואנגלית. הייתי ילדה חרוצה, אחראית, מסודרת ואוהבת מאוד ללמוד ולשחק עם החברות. היינו משחקות לרוב ברחוב. אהבתי לקרוא ועזרתי המון להורים!

בביתנו הקפדנו מאוד על כל המנהגים. החג האהוב עליי ביותר היה סוכות. היינו בונים יחד כולם סוכה יפה ומפוארת, מקושטת בשרשראות, תמונות, ופירות העונה. אבי היה קוטף מהגינה אתרוגים, לולבים ועלי דקל לסכך. גם חג הפסח היה חג אהוב! בליל הסדר היה לנו מנהג מיוחד לסדר סביב השולחן ירק: חסה, כרפס ופטרוזיליה מה שהיה נראה כמעין זר סביב לשולחן. המאכלים שמאוד אהבתי בבית הוריי היו "דוקה" – חרוסת העשויה מתפוחים, תמרים, שקדים, אגוזים וכל מיני תבלינים ריחניים. ו"שווייה" – חתיכות בשר צלויות ומבושלות ברוטב.

אחרי שסיימתי את לימודי התיכון, שאפתי ללמוד ולעסוק בחינוך לגיל הרך. אבל, כשהגעתי להירשם ללימודים לא היה מסלול לגיל הרך,  לכן בחרתי בסופו של דבר ללמוד חינוך לכתות א'-ב'. עבדתי במשך 30 שנה בבתי ספר שונים בארץ. מאז ומתמיד אהבתי ילדים, ולכן מאוד אהבתי את עבודתי. כיום, בהיותי פנסיונרית של משרד החינוך, אני מתנדבת בגן ילדים ומסייעת לגננת בלימוד אותיות.

סבתא הדסה וסבא אבשלום ביום חתונתם

תמונה 1

בשנת 1978 התחתנתי עם סבא אבשלום, ועברנו יחד לגור בראשון לציון. בגיל 29 נולד בני הבכור שלום וב"ה נולדו לנו שלושה ילדים נוספים: בת-חן, עדי ויונתן.

ברוך השם אני רואה נחת מילדיי ונכדיי ההולכים בדרך ה' ב"ה ומתפללת שתמיד יאהבו את ה', יאהבו אחד את השני, ויאהבו את הבריות!

הזוית האישית

יעל: תודה לך סבתא הדסה, סיפור הילדות שלך מרתק ומעניין. מאחלת לך בריאות, נחת יהודית ושמחה.

מילון

"מורי"
הוא המורה של התלמידים בחדר המסורתי, המכונים תינוקות של בית רבן. הוא מלמד את התלמידים את התפילות על ניגוניהן, לימודי קודש: פרשת השבוע, חמישה חומשי תורה ומשנה בפי יהודי תימן מכונה המלמד בשם "מורי".

ציטוטים

”ברוך השם אני רואה נחת מילדיי ונכדיי ההולכים בדרך ה', ומתפללת שתמיד יאהבו את ה'“

הקשר הרב דורי