מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל, נולדתי בחיפה ב-1951, כשהמדינה הייתה כמעט בת שלוש שנים. בת שנייה להוריי, אברהם-חיים ויהודית פרלה.

בשנים הראשונות לאחר "מלחמת העצמאות" שפרצה ב-1948, עם ההכרזה על הקמת המדינה, עסקו המבוגרים בבניית מוסדות המדינה, ואנחנו הילדים למדנו והתחנכנו בחינוך ממלכתי, בגנים ובבתי הספר.

ההורים שחיו בארץ עוד לפני קום המדינה, בתקופה בה הבריטים שלטו בארץ, כמו הוריי והדודים שהגיעו לארץ לאחר קום המדינה ("העולים החדשים") ,ידעו להעריך מאוד מאוד את תחושת העצמאות. אותנו הילדים לימדו כי זהו אחד הערכים העליונים, וכי אשרינו שזכינו להיות הדור הראשון שגדל במדינה עצמאית, שמבקשת לחיות בשלום.

השנים השלוות נקטעו  בשנת 1956, בה פרצה המלחמה הראשונה בחיי -"מלחמת סיני". עיר הולדתי חיפה, הופגזה על ידי אניית המלחמה המצרית "איבראהים אל- אוול", שהצליחה להגיע לנמל חיפה. מחלון ביתי ראיתי את האנייה המפחידה. בעת ההפגזה מהרנו למקלט (מעין ממ"ד), שאולתר במהירות בכניסה לבניין. הבובה שלי "ירדה" איתי למקלט ו"שמרה עלי".

צה"ל ניצח במלחמה, השקט חזר לשרור.

בשנים ההן רוב הילדים היו חברים בתנועת נוער. אני הצטרפתי לתנועה ששמה היה "מחנות העולים". הייתי חברה בתנועה מכיתה ד' עד סוף כיתה י"ב. יחד עם חברי ל"גרעין" התגייסתי לצבא, לחיל שנקרא "נח"ל"- ראשי תיבות של נוער חלוצי לוחם. חונכנו ללחום למען המשך עצמאותה של המדינה ותוך כדי כך גם ליישב אותה.

"מלחמת ששת הימים", פרצה כשהייתי לקראת סוף כיתה י', באביב 1967. ב"תקופת ההמתנה", בימים שלפני המלחמה, הופסקו הלימודים. עסקנו במילוי שקי חול, כדי להניח אותם בפתחי בית הספר ובמקומות נוספים במטרה למנוע מרסיסים לחדור לבתים. המלחמה פרצה בבוקר ה-5 ביוני. נגד ישראל נלחמו מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות – עירק, לבנון, ערב סעודית, סודן, מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה.

קשה לשכוח את תחושת הניצחון, הגאווה ואנחות הרווחה, בתום ששת ימי הלחימה. במהלך השרות הצבאי שלי, בו זכיתי להדריך נוער ולהשתתף בהקמת קיבוץ חדש "אלרום" ברמת הגולן, התרחשה "מלחמת ההתשה" שהייתה מלחמה מסוג שונה. במלחמה זו הפגיזו המצרים במשך שנה וחצי את המוצבים לאורך תעלת סואץ, במטרה להתיש אותנו.

בתום השירות הצבאי נשאתי לבן זוגי עופר, יליד מושב ביצרון, בו אנו מתגוררים עד היום. במושב הקמנו את משפחתנו.

פחות משנה לאחר החתונה, בזמן שעופר עסק בהקמת המשק החקלאי ואני בחינוך, פרצה מלחמה נוספת, קשה וארוכה "מלחמת יום כיפור". עופר גויס למלחמה כאיש מילואים ושירת כחצי שנה בחזית הדרומית.

עדי בתנו הבכורה נולדה שנה אחרי המלחמה. ארבע שנים מאוחר יותר נולדה בתנו השנייה ענבל. כעבור שש שנים נוספות נולד בננו עודד.

הילדים שלנו, כמונו, התגייסו כל אחד בזמנו לצה"ל. יש צורך עד היום לשמור על עצמאותה וביטחונה של המדינה.

בשנים הבאות התרחשו מדי פעם אירועים ביטחוניים קשים בהם נהרגו חיילים ואזרחים רבים. עדיין לא הגיע השלום המיוחל.  הייתה זו חולייה בשרשרת ארוכה של עימותים על דמותה ובטחונה של המדינה.

בחודש ינואר 1995 ארע פיגוע התאבדות כפול בצומת בית-ליד במרכז הארץ. 22 חיילות, חיילים ואזרח, נהרגו בפיגוע, ביניהן הבת שלי, סגן עדי רוזן, שהייתה קצינת ת"ש וח"ן בחיל הצנחנים. בצל כל מלחמות חיי הייתה זו המכה הנוראה מכל.

ענבל ואורן חתני נישאו בשנת 2007 בחתונה רבת משתתפים. בנובמבר 2008 זכיתי לחבק לראשונה תינוקת מקסימה – יובל, הנכדה הבכורה.

אני בת שישים ושמונה, המדינה בת 71. אני מקווה שהדרך שסללנו עבורך תהיה טובה לך ולחברייך.

רחל ויובל כיום:

הזוית האישית

יובל נכדה – למדתי מהעבודה המשותפת על המלחמות והאירועים הביטחוניים שליוו את חייה של סבתא. העבודה עם סבתא המחישה לי את הקשיים של הדור הראשון למדינה העצמאית. למזלי הדור שלי לא חווה את כל האירועים הקשים.

סבתא מספרת – נוכחתי לדעת פעם נוספת שהנכדה שלי יובל, מתעניינת מאוד בעברה של המשפחה. והקשר החזק שקיים בינינו, מיום לידתה, התחזק מאוד בעקבות הפרויקט.