מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות המרתקת של סבתא רוחה

סבתא רחל ונכדתה אור
במפגש משותף
ביליתי כמעט מדי יום בכנרת בהנאה גמורה

הנכדה אור גלבוע מראיינת את סבתא רחל:

"שמי רחל (רוחה) גלבוע. נולדתי בטבריה בבית יולדות שהיום הוא מלון יפיפה – המלון הסקוטי. במשפחתי אני בת בין שני בנים: עופר ואיציק.

בחודשי הקיץ היה אצלנו מאוד מאוד חם. לכן, היינו מבלים כמעט מדי יום בימת הכנרת ונהנים שם מאוד. הייתה לי ילדות מרתקת: טיילנו המון עם המשפחה, במיוחד בצפון. במרחבים הירוקים, בפארקים ובשמורות טבע עם נופים מרהיבים ומסלולי הליכה נפלאים. אך תמיד השתדלנו שהכניסה לאתרים לא תהיה כרוכה בתשלום. באותה תקופה לא היו הרבה מכוניות, לנו היה רכב. למרות שלא היה כמעט לאף אחד אז רכב. כי לא היו להם את האמצעים, אך לנו, בגלל משרתו המכובדת של אבי, היה רכב. לא טסנו לחו"ל וגם לא הרגשנו צורך בכך.

שיחקנו הרבה בשכונה, מחוץ לבתים. היו לי הרבה חברים והרגשנו כמו משפחה. עד גיל בית ספר שיחקתי משחקי בנים, טיפסתי על עצים, שיחקתי הרבה במשחקי הרפתקאות. היינו מתחבאים בשדות ובגבעות. אהבנו במיוחד לשחק בחבורות סודיות ומסתוריות. לכן, תמיד הוריי היו עסוקים  בחיפושים אחרי. יש לי המון זיכרונות מהוריי המקסימים. הוריי היו אנשים מאוד חכמים ואינטליגנטים. הם היו אוהבי אדם ונדיבים ולכן כולם אהבו אותם. בביתנו הייתה תמיד אווירה נעימה, ואף פעם לא רבנו. אבי היה מהנדס ואמי הייתה עקרת בית.

בתקופת הילדות שלי הייתה "תקופת הצנע". בשנים האלו היו הגבלות ברכישת מוצרי מזון בסיסיים בחנות המכולת. אך אנחנו הילדים לא הרגשנו מחסור, היינו מרוצים ממה שיש לנו. כל בוקר הוריי הכינו לי כוס גדושה ברימונים קלופים וטריים, זה היה תענוג! אמי הייתה בשלנית מעולה. אהבתי במיוחד מתבשיליה המשובחים של אמי את הפלפלים הממולאים הידועים שלה, בלינצ'ס מתוק וגעפילטע פיש. אבי בנה לנו בחצר גן שעשועים עם כל מיני משחקים.

בגיל 8 עברנו לנתניה, בקרבת הים, ממרפסת ביתי הייתי שומעת את התנפצות הגלים. כמובן, שהיינו צופים הרבה בשקיעה הנפלאה ונהנים לראות את השמש השוקעת.

אני לא הייתי תלמידה רעה, אבל גם לא התלמידה הכי חרוצה. אהבתי ללמוד: מתמטיקה, פיזיקה ולשון. היו לי הרבה חברות. זיכרון מיוחד מחברותיי מתקשר לגינת הירק. אבא שלי היה טבעוני, ולכן כל הדברים גדלו אצלינו בגינה. חברותיי אהבו מאוד לקטוף גזר טרי, לשטוף ולאוכל כך. היה לנו בחצר גם לול תרנגולות. גינתינו הייתה מין פרויקט משפחתי. עזרתי בעבודת האדמה עד גיל מבוגר. כל חברינו ואנחנו ידענו רק עברית.

המטבח שלנו היה "מאובזר" עם מכשירי בישול שהיום כבר כמעט לא זוכרים, כמו: פרימוס ופתילייה. הפרימוס שימש לבישול, לרחצה ולחימום דוד המים ביום הכביסה. תמיד אמי הרתיחה בו מים בכדי לכבס ואחר כך לעמלן את הבגדים. הפתילייה הייתה דומה במראה לפרימוס. אבל פה העיקרון היה של אש קטנה, להבה זעירה, שהייתה מחממת את האוכל כל הלילה לאט לאט, וכשהיינו קמים בבוקר כל הבית היה מוצף ומלא בריחו הנפלא של התבשיל. לפני שבאו המקררים החשמליים לעולם, היינו מקררים את המוצרים בארגז קרח. את הקרח היינו קונים ממוכר קרח שהיה מגיע לרחוב רכוב על עגלה בה היה ארגז אטום גדול ובו בלוקים של קרח. את הבלוק היינו שמים כאמור בתא העליון של ארגז הקרח, משם הוא היה מקרר את כל הארגז.

בחיי המאוחרים יותר למדתי באוניברסיטת ירושלים ייעוץ חינוכי ולשון עברית. לאחר מכן קיבלתי תעודת הוראה. בסיום לימודיי עבדתי חצי משרה כיועצת חינוכית וחצי משרה בהוראה."

קבוצת התכנית בפעילות

תמונה 1

הזוית האישית

הנכדה אור: תודה לך סבתא על שטרחת ובאת להעשיר אותי בסיפור חייך המרתק. אני מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.

מילון

פתילייה
פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. (ויקיפדיה)

תקופת הצנע
מדיניות הצנע הכלכלית הונהגה בישראל בין השנים 1949-1959. מטרת המדיניות הכלכלית הייתה לחסוך בתקציב המדינה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בהגבלת רכישה של מוצרי מזון בסיסיים.

ציטוטים

”למרות שהיה מחסור, אנחנו לא הרגשנו, כי היינו מרוצים ממה שיש“

”כל בוקר הוריי הכינו לי כוס גדושה ברימונים קלופים וטריים, זה היה תענוג“

הקשר הרב דורי