מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בתל אביב בשנת 1936.

עד גיל שנתיים היא גרה עם הוריה בחיפה ולאחר מכן הם עברו לשכונת הפועלים שבעתלית עם עוד 12 משפחות שעבדו בחברת המלח. ליד ביתם הייתה "עמדה" ששימשה את אנשי ההגנה (שהיו חשובים עקב כל הכפרים הערביים באזור) לתקשורת באיתות לישובי הסביבה ו"סליק" שבו החביאו אנשי ההגנה נשק. אביה של סבתי היה מפקד ההגנה באזור ועסק בהעלאת מעפילים לארץ.

סבתא שלי,כאשר היא היתה ילדה קטנה

רוב היום סבתי וחבריה היו משחקים ומשחקים מחוץ לבית כגון: במחבואים, מחניים, הקפות, חמש אבנים, כדורגל והרשימה רק נמשכת… בבית היו משחקים בקלפי מלחמה, בריכוז (שהיה סוג של מונופול ישן) ואוספים בולים. בנוסף, הבית בו גרה סבתא היה קרוב מאוד לים ולכן הם הרבו לרחוץ בים (כמובן שבלי ההורים, שהיו עסוקים), לבנות ארמונות ענקיים בחול ולשוטט במבצר הצלבני שהיה באזור.

בהפסקות של בית הספר המורים נהגו להשתתף במשחקים שהם שיחקו ולפעמים אפילו שכחו לצלצל לסוף ההפסקה. בביתם ההורים לפעמים דיברו אידיש או רוסית (כשרצו שהילדים לא יבינו) אבל הילדים החזירו להם ודיברו ב"שפת הבית"- אחרי כל הברה מוסיפים את האות ב"ית.

בזמנו לא היתה קיימת "החברה להגנת הטבע " ולכן היה מותר לקטוף פרחים בכמויות גדולות. על כן כל יום היו סבתי וחבריה הולכים לגבעות הכורכר  שהיו באזור עתלית, משוטטים על הגבעות וקוטפים את כל מגוון הפרחים שבא לידיהם: רקפות, צבעונים, נרקיסים ועוד הרבה פרחים. לבסוף, היו הילדים מצמידים את כל הפרחים לזר ענק ומחלקים את הזר בין כל הילדים אשר היו מביאים אותו לביתם, שם כל יום מחדש היה מגיע זר חדש ונובל הקודם …וחוזר חלילה…

הזוית האישית

הדר: החוויה של ביצוע ריאיון במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, הייתה מאוד מעניינת כי למדתי על סבתי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי.