מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות מאושרת בכפר פינס

סבתא בילדותה במושב
הנכדה נחמי במופע לסבתות
בכפר מצאנו חיים יהודיים מלאים, בית כנסת, קדושת השבת וכל מה שקשור באורח חיים דתי.

קוראים לי חיה ירושלמי (קופולוביץ לשעבר), נולדתי בבית יולדות  בנתניה בשנת 1950.

אבי סבא יעקב מוצאו מגרמניה ממשפחת קופלוביץ, ואימי סבתא שושנה, ממשפחת קליירקופר – משפחה רבנית בהולנד שעלתה ארצה. הוריי עלו לארץ לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בשל המצב המתוח באירופה לאחר עליית הנאצים לשלטון והתגוררנו בכפר ידידיה, בכפר זה נולדו שני אחיי (שמואל חיים-שמוליק, ואברהם צמח-אברי) ושתי אחיותיי (חווה ופנינה) ואני.

הסביבה בה גדלתי היה מושב של עובדים וחקלאים, היינו במושב כשבעים משפחות יהודיות, מתוכם מעט משפחות דתיות. ביתנו היה בית פשוט וצנוע, שלושה חדרי שינה קטנים ועוד חדר אחד מרכזי ששימש כסלון. בחצר כל בית הייתה רפת גדולה, לולי תרנגולים והרבה עצי פרי. בתחילה היה בית כנסת בתוך המושב ואחר כך הקימו בית כנסת משותף לכמה מושבים. לבושם של בני הבית היה לבוש מאוד פשוט של עובדים חקלאיים, חלק מהאוכל היה אף הוא מתוצרת חקלאית. בני המושב קנו מזון בצרכנייה המקומית שנפתחה רק מאוחר יותר, בצרכנייה היו מעט  מוצרים בסיסיים. התנאים במושב היו לא קלים, בתחילה לא היו חנויות, כבישים ותחבורה.

בשנת 1976 עזבנו את המושב ועברנו לכפר פינס, שם מצאנו מה שחסרנו הרבה שנים בכפר ידידיה: חיים יהודיים מלאים, בית כנסת, קדושת השבת וכל מה שקשור באורח חיים דתי.

האירוע הבא קרה כשהייתי בגיל שלוש עשרה, הייתה לנו רפת עם 15 פרות בערך, כל יום היינו חולבים את הפרות והן היו מטיילות וחוזרות לרפת. עשינו מין תורנות שכל יום מישהו אחר חולב אותם. ערב אחד היינו צריכים לנסוע לחתונה של בן-דוד שנערכה בחיפה, הנסיעה היא של שעתיים בערך. ומכיוון שלא היו לנו הרבה בני משפחה היה זה אירוע מרגש ומיוחד מאד שחיכינו לו זמן רב, אך לא ידענו מה נעשה עם הפרות והחליבה שלהם, שצריכה להעשות בזמן קבוע כדי לא לגרום כאב וצער לפרות.

לאחר חיפושים רבים מצאנו מישהו שיעשה זאת במקומנו וכמובן תמורת תשלום נכבד, נסענו בשמחה ובהקלה לחתונה בחיפה, מאד נהנינו בחתונה לפגוש את מעט בני המשפחה שלנו, חזרנו מאוחר מאד בלילה הביתה. כשחזרנו עייפים גילינו הפתעה לא נעימה.. האיש שלקחנו לחלוב את הפרות לא נעל טוב את הרפת וכל הפרות ברחו, וטיילו להן ברחבי המושב…חלקן בחצר שלנו וחלקן בחצר של השכנים שלנו ובעוד מקומות במושב. הורדנו בזריזות את הבגדים החגיגיים והתחלנו להכניס את הפרות חזרה לרפת , הדבר ערך זמן רב מאד. כיוון שהפרות לא הסכימו בקלות לחזור לרפת, לאחר שנהנו מטיול חופשי מהנה.. הלכנו לישון מאוחר מאד בלילה וזאת הייתה משימה כלל לא פשוטה אך החוויה נשארה צרובה במוחי עד היום הזה.

בילדותי הייתי נוהגת להזמין חברות מהסביבה ולבקר אצלן. היינו משחקות במשחקי ילדות נחמדים ואהובים כמו: ארבע מקלות,5  אבנים, חבל, תופסת, מחבואים. אחד הדברים האהובים עלי בילדות ועד עכשיו היא קריאה, הייתי מסוגלת לשבת שעות במקום שקט ולקרוא ספרים ועיתוני ילדים רבים.

למדתי בבית ספר יסודי "נבטים" בכפר חיים הסמוך. המשמעת בבית הספר  אז הייתה דיי חזקה: היינו מאד מכבדים את המורים, לומדים ברצינות ומשקיעים רבות, תלמיד שלא – במקרה הטוב היה עומד בצד או יוצא מהכיתה…  אני זוכרת שפעם אחת בפורים, כשהייתי בכיתה ז', התחפשנו כל הכיתה ביחד לליצנות טיילנו בכל רחבי הכפר עצרנו בית בית והתחלנו לשיר להם.. וקיבלנו הרבה ממתקים מאנשים… בבית הספר היסודי לא הייתה נהוגה תלבושת אחידה, ואילו בתיכון-כן. כמובן שהיו טיולים שנתיים בטבע ובנחלים שלא עלו כסף אלא מסלולי הליכה מהנים ומיוחדים בטבע. מסיבות-לא היו הרבה. ממתקים היו מעט מאד כמו סוכריות בטעמים שונים.

בחופשות היינו נוסעים לדודים המעטים שהיו לנו בירושלים ובטירת צבי שהיו במרחק גדול מביתנו וכן בביתם של ידידים טובים של הורי מהולנד או מגרמניה. כשהייתי בגיל 17 פרצה מלחמת ששת הימים.

מיד לאחר סיום לימודיי בבית הספר התחלתי ללמוד הוראה, מורה למלאכה בתל-אביב, ובמשך 22 שנים עבדתי בבית ספר מיוחד במינו בישוב נוחם שליד בית שמש, זו הייתה עבודה קשה אך מספקת מאד. לאחר שפרשתי מההוראה התחלתי לעבוד כמראיינת בפרויקט "קרן שפילפרג" להנצחת ניצולי השואה ביד ושם.

התחתנתי בשנת תשל"ט בגיל 28 בירושלים עם בעלי שמואל שיחי' ממשפחה ממוצא פרסי ושונה מאד ממשפחתי אך יחד הקמנו משפחה מיוחדת ועליזה מאד. כיום יש לנו 5 ב"ה ילדים: שירה, אודי, שלומית, מתן, שלום. ו – 21 נכדים ב"ה!

כיום אנחנו מתגוררים בירושלים, נהנים ומודים על הנכדים המתרבים ב"ה, מקפידה על ספורט חוויתי מספר פעמים בשבוע, לימודי קודש פעם בשבוע וכן ממלאת את זמני בקריאה והאזנה לתוכניות רדיו מעניינות. אני גדלתי על ערכים רבים וביחוד על הסתפקות במועט, צניעות בהליכות והסתכלות חיובית על כל יהודי, וכמובן על קיום תורה ומצוות. זכיתי שכל ילדיי הולכים בדרך התורה והמצוות ועסוקים הן בלימוד תורה והן בהפצת התורה והכל מתוך שמחה ואהבה ב"ה.

הזוית האישית

משוב סבתא חיה: שמחתי מאד לשוחח עם הנכדה החמודה שלי, ולספר לה על ילדותי ועל העבר שלי, שמחתי שיכולתי לתרום משלי ומקווה שתוכל ללמוד מהחיים שעברתי לחיים שלה עצמה. ושיהיו לה חיים שמחים ובריאים. נחמי: נהניתי מאד לשמוע את סבתא מספרת לי דברים מחיי הילדות שלה, ומאד שמחתי לשמוע דברים חדשים שלא ידעתי עד עכשיו על סבתי ועל משפחתי המורחבת. אני שמחה שעכשיו יש לי ידע ולמדתי דברים שיכולים לעזור לי בחיים כמו שמה שחשוב בחיים זו המשפחה והשמחה.

מילון

קרן שפילברג
קרן להנצחת סיפורי השואה שנועדה להקליט בווידאו את סיפורי ניצולי השואה ועדים אחרים, קרן זו אספה יותר מ-50,000 סיפורים ב-56 מדינות ב-36 שפות. העדים כללו יהודים ניצולי השואה , צוענים שנרדפו על ידי המשטר הנאצי, עדים שהיו בין החיילים המשחררים של מחנות הריכוז, אסירים פוליטיים, מצילים ונותני עזרה לנרדפים, שרידי מדיניות האאוגניקה הנאצית ומשתתפי משפטיהם של פושעי המלחמה, בהם משפטי נירנברג.

מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. המלחמה הסתיימה בניצחון ניסי של ישראל לאחר 6 ימים בלבד.

ציטוטים

”ב"ה שזכיתי לכל הטוב הזה-מהקב''ה, לילדים, משפחה, בריאות טובה, שמחה וכ'ו “

הקשר הרב דורי