מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות ללא אם

אני ועילאי בעוד מפגש "הקשר הרב דורי"
1951 באיסטנבול עם משפחתי זיכרונם לברכה
סיפור יתמותו של סבי שהתייתם בגיל שש שנים בלבד

הורי עלו לארץ בשנת 1949 וגרו ברמלה. אני נולדתי בארץ בבית החולים קפלן ברחובות, כשהייתי בגיל 10 חודשים הורי חזרו לתורכיה, שלושת אחי הגדולים ממני נפטרו מסרטן בתורכיה לצערי אני לא הספקתי להכיר אותם. כשהייתי בן שנה וחצי נולד לי אח בשם יהושע, יש לי תמונה אחת בלבד עם אחי הקטן וגם הוא נפטר מסרטן לפני הגיעו לגיל שנה, לצערי לא ידוע לי היכן הם קבורים. אני גדלתי באיסטנבול עד גיל שש, בהיותי ילד אני זוכר שסבלתי ממחלות רבות ולכן הייתי רזה וכחוש.

בתחילת אפריל 1956 הוריי החליטו לחזור לישראל ולהתגורר ברמלה, שבועיים לאחר יום הולדתי השישי, אמי נפטרה בבית החולים אסף הרופא ממחלת הסרטן. היא נקברה בבית הקברות ברמלה (אני גר היום לא רחוק מבית הקברות). לצערי אני זוכר את אמי במעורפל, כמו מלל שנמחק במחשב. הדבר גרם לי בהיותי ילד לפרוץ  תמיד בבכי כאשר מישהו היה מקלל את אימא שלי. אחרי מותה של אמי אבי עבר לגור ביפו והתחתן באוגוסט 1956 עם אישה גרושה בשם מלכה. למלכה היה ילד ששמו אליעזר ויחדיו גדלנו כמשפחה רגילה והקשר שלי עם אליעזר היה קשר חם מאוד בדיוק כמו אחים ביולוגיים, הסתדרנו ולא היו בינינו מריבות.

בתחילה גרנו ביפו בשנות החמישים ליד בית קולנוע אילת, אני הלכתי לבית ספר שבי ציון (ברחוב יפת) עד כיתה ג', בתחילת שנות השישים עברנו לגור בגבעת עליה ביפו ליד בית קולנוע גל-רון, אני עברתי לבית ספר יונה הנביא שהיה די רחוק מהבית, גדלנו בשכונה חמה אשר כולם הכירו את כולם. המקום שהיה החשוב בחיי באותם ימים היה בית הקולנוע, זה היה מקום המפגש של החברים כל מי שחזר מבית הספר היה הולך לברזלים של הקופות היה זה מקום המפגש של החברים, ידענו שאין צורך לתאם מפגשים פשוט מגיעים לברזלים ותמיד יהיה שם מישהו, בית הקולנוע היה סגור חורפי וכן אמפיטאתרון פתוח קיצי. גרתי בבית קטן מאוד אשר היה לו כניסה לחצר משותפת לשלוש משפחות, הבית היה בן שני חדרים אחד להורים והשני היה מטבח, חדר אורחים וחדר שינה שלי ושל אחי, אחי ואני ישנו באותה מיטה במשך שנים.

 תמונה משנת 1951 באיסטנבול עם משפחתי ז"ל

%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-2

השכונה שלי 

היה לנו חיי רחוב מאוד עשירים וללא כל פחדים, היינו משחקים משחקי רחוב כמו "חמור חדש", "קאבויים ואינדיאנים" זכור לי פעם במשחק העמדנו חבר למשפט והוחלט לתלות אותו וזאת עשינו תלינו אותו. כמובן שמאוד נבהלנו וברחנו. כשעזבנו אותו תלוי על עמוד התלייה לשמחתי אמי החורגת יצאה מהבית רצתה ללכת למכולת ואז ראתה את הילד תלוי. בעזרת שכן בעל האטליז הסמוך הורידו אותו מהעמוד למזלנו הפגיעה הייתה מזערית (את העונש כבר קיבלנו בלילה כל אחד מהוריו). משחקים נוספים שאהבנו לשחק הם תופסת, גולות (תמיד הייתי מרוויח הייתי מאוד צלף), פורפרות מעץ (היו מספר סוגי משחקים עם הפורפרות). במיוחד אהבנו לשחק טרזן על העצים בחצר בית הספר דוב הוז שהיה קרוב לביתי. שם היו עצים גבוהים וקרובים האחד לשני, היינו אוהבים לקפוץ מעץ לעץ בצורה מאוד מסוכנת בהשפעת סרטי טרזן. תמיד היו נפגעים מנפילות מהעצים אך זה לא עצר אותנו מלהמשיך ולשחק. אחד המשחקים המיוחדים הזכורים לי התנהל כך: חפרנו חור קטן בחול והיינו ממלאים אותו במים ומכניסים פנימה גופרית ואז מכניסים קופסת שימורים ריקה מפח, צד אחד היה פתוח, ובצד שני עשינו חור בעזרת מסמר. היינו  מכסים בחול מהצדדים ואז מדליקים נייר ומקרבים לחור שמעל הקופסה וזו הייתה מתפוצצת ועפה לגובה. משחק נוסף שהוא היה מאוד פופולרי בארץ זה שהיינו לוקחים בקבוק בירה ריק, ממלאים את הבקבוק במי אש ומכניסים פנימה חתיכת עופרת וסוגרים את הפיה בבלון, הבלון היה מתנפח מהגזים שנפלטו לאחר שהתמלא קשרנו את הפיה חיברנו לבלון מכתב בקשה למי שמוצא את הבלון שישלח בדואר איפה מצאו את הבלון, את הבלון היינו משחררים והוא היה עף ועולה לשמיים מאוד גבוה ונסחף ברוח, המכתב שקיבלנו ממקום המרוחק ביותר היה מיבנה.

הסרטים היו מאוד משפיעים עלינו וזאת מאחר וכל סרט הינו רואים מספר פעמים וניסינו לעשות את מה שראינו, שיחקנו משחקי מלחמה ותמיד מישהו היה חוזר הבית בוכה, משחקי המלחמה היו בהשפעת הרקולס, טרזן וקאובויים ואינדיאנים,  לכל ילד היה חרב מעץ אשר כל אחד הכין לעצמו בקצה החרב הינו מצמידים מסמר ולכן היו נפגעים.

משחק נוסף שהיה לנו זה לפגוע ביונים בעזרת רוגטקה וגם את זה אנחנו הינו מכינים לבד כאשר היינו מתחרים בינינו לאיכות הרוגטקה. אני בגיל 11-12 הייתי מכין עפיפונים וטיירות בעזרת בוסים אשר קטפנו לבד משכונה שנקראת סחנה דרויש את הטיירות הייתי מכין בצורות שונות ובגדלים שונים ומוכר אותם לכל המרבה במחיר. דבר נוסף היינו מכינים קורקינט בעזרת לגרים של גלגלי מכוניות, בכדי להשיג לגרים היינו הולכים לאזור המוסכים ברחוב סלמה ומשם חיפשנו בזבל של המוסך לגרים, בעזרת הלגרים גם היינו מכינים עגלות בעזרת ארגז תפוזים מעץ אשר היינו גונבים מהירקנים בשוק אשר היה קרוב לביתי."

לאבי הייתה מתפרה ואמי עבדה איתו כשאבי היה הגזרן ואמי תופרת, אני ואחי למדנו בבית ספר יונה הנביא בית הספר היה רחוק מהבית הינו הולכים לבית הספר ברגל. לבית הספר אני הייתי מכין אוכל לעצמי, לדלת הכניסה בבית לא היה מפתח ולא נעלנו אותו אף פעם גם כשהלכנו לבית הספר או בלילה לישון.

בבית הספר הייתי תלמיד שכיום היה נחשב היפראקטיבי ובטוח היו דורשים שאקבל ריטלין, תמיד נחשבתי כילד יפה ואהוד על ידי בנות הכיתה ואני אהבתי וניצלתי זאת, מאז שהייתי ילד תמיד הייתה לי חברה. בתחילת שנות השישים בשכונה היינו מחולקים לשתי קבוצות אוהדים, חלק אחד מעריצי אלביס וחלקו השני מעריצי קליף ריצ'רד, בכל שבוע היה מצעד הפזמונים היינו נפגשים בשכונה ומקשבים למצעד הפזמונים בהמתנה מי יהיה בראש המצעד.

חלק חשוב בחיי הילדות שלי היה הים, חוף הים נקרא חוף גבעת עליה. כמעט בכל יום בקיץ היינו הולכים לים ושם היו הדברים החשובים ביותר בנות, טיפוס לסלעים וקפיצות למים. במיוחד כאשר הים היה סוער המשחק היה לקפוץ מהסלעים למים ולעלות חזרה בעזרת הגל, בדרך כלל היינו חוזרים הבית עם דם מפגיע של הסלעים. מתחת לסלעים היו שתי מנהרות אחת מנהרה גדולה והשנייה מנהרה קטנה. המשחק שלנו היה לצלול להיכנס מצד אחד של המנהרה ולצאת מצד שני, למנהרה הקטנה כמעט כולם היו נכנסים ולמנהרה הגדולה מעט מאוד ילדים היו נכנסים, מאחר והמנהרה הגדולה הייתה מאוד ארוכה ומסוכנת ולא כל אחד יכול היה לעבור דרכה, הסכנה היא כי ברגע שנכנסים חייבים לסיים עד הסוף ללא יכולת לחזור וזה בצלילה (היום שאני חושב כיצד עשיתי זאת אני לא מבין את כל הסכנות שלקחנו על עצמנו). בכל יום שישי היינו הולכים להתקלח בבית מרחץ שהיה לנו בשכונה חוויה לא הכי נעימה.

אחד הדברים שתמיד חיכינו לו היו שני חגים פסח וראש השנה והסיבה היא כי רק לפני ראש השנה ופסח היו קונים לנו בגדים חדשים, לפני החג כולנו היינו יוצאים לשכונה כשאנו לבושים בבגדים חדשים ונעלים חדשות. כל הזיכרונות  מהווים עבורי רגעים של אושר מיוחדים במינם, הילדים הגדלים כיום לא יוכלו להבין זאת.

הזוית האישית

יצחק: נהניתי במיוחד מהרגעים הקטנים בהם הנכד שאל שאלות לצורך הבנה וההיכרות עם תקופת הילדות שלי. כל זה גרם לקשר שלא היה קיים בעבר. אני מקווה, לראות אותו גדל בבריאות, לומד לימודים אקדמאים ושיהיה לו המון שמחת חיים.

עילאי: אני מאחל לעצמי שאלמד עוד על סבא ועל העבר שלו.

מילון

פורפרה
סוג של סביבון שכדי לסובב אותו מושכים בחוט או מצליפים בשוט

ציטוטים

”גרתי בבית קטן מאוד אשר היה לו כניסה לחצר משותפת לשלוש משפחות“

הקשר הרב דורי