מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בשנת 1952 בטרספול שבמולדובה,אחת הערים המרכזיות והגדולות של מולדובה. בביתי דיברנו בשתי שפות, יידיש ורוסית. גדלתי בבית פרטי בשכונה של צמודי קרקע והיו לי הרבה חברים. שיחקנו הרבה בחוץ למשל כדורגל וכדורסל. הנהר "דניסטר" לא היה רחוק מביתנו ובקיץ שחינו שם וגם השתזפנו.

במשפחה ניסינו לשמור את כל מצוות וחגי היהודים, למרות הסביבה הזרה הצלחנו במשימה. גדלתי על רקע מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. אבא שלי נלחם ארבע שנים בנאצים ועד היום אני שומר את המדליות שלו. לאבי קראו נחום, הוא עבד בתור מהנדס במפעל, אימי חיה עבדה בחנות של אוכל, בתור קופאית, שני הורי נולדו במולדובה בשנת 1922.

העליה ארצה בשנת 1991 בגיל 38 אני ומשפחתי עלינו ארצה. מסלול העלייה היה ממולדובה לרומניה ומרומניה לארץ. כאשר הגענו לנתב"ג. נפלו שני טילים ולא נתנו לנו לצאת תוך 12 שעות, בגלל שבאותה תקופה הייתה מלחמת המפרץ הראשונה. כאשר נחתנו הרגשתי שאני בבית, בביתי האמתי. קיבלנו יחס חם ואוהב. לא ידענו אף מילה בעברית חוץ משלום. למזלנו קיבלנו עזרה מהעולים הוותיקים. המקום הראשון שאליו הגענו היה רחובות, שם גרו קרובי המשפחה של אשתי ועד היום אני גר שם עם אשתי. כל נכדיי נולדו ברחובות.

למדתי עם בחור שהייתה לו אחות איתה נפגשתי מספר פעמים והתחתנתי איתה בשנת 1993 במולדובה שבברית המועצות. אני זוכר, שבחתונה שלי ושל אשתי היו הרבה אורחים, קיבלנו הרבה מתנות, רוב המתנות היו כסף, כך היה נהוג באותה תקופה. בשנת 1973 אני סיימתי אוניברסיטה וקיבלתי תואר שני ואת המקצוע מורה ,למתמטיקה כמובן. עד עלייתי לארץ ישראל הספקתי ללמד 18 שנים בברית המועצות בתור מורה, סגן מנהל ומנהל בית הספר.

היום אני מלמד את הדור הצעיר את המתמטיקה בבית הספר "כפר הנוער כנות" ובזמני הפנוי אני אוהב לטייל, גם בארץ וגם בחו"ל, להיפגש עם חברים, ילדים ונכדים.

הזוית האישית

היום אני מלמד את הדור הצעיר את המתמטיקה בבית הספר "כפר הנוער כנות" ובזמני הפנוי אני אוהב לטייל, גם בארץ וגם בחו"ל, להיפגש עם חברים, ילדים ונכדים.