מאגר סיפורי מורשת

העליה מעירק והקמת המושב

הורי היו ציוניים בעירק, והיו במחתרת היהודית. דודי ודודתי נתפסו ושחררו בערבות של אבי. לפני מועד המשפט הבריחו את אבי, אחי הגדול שהיה בן 4, ואת דודי ודודתי לישראל דרך פרס וקפריסין. בשנת 1949 הם הגיעו לשער העלייה ושאר המשפחה נשארה בעירק.

שאר משפחתי עלתה בשנת 1950 למושב בית עזרא. כעבור זמן פינו אותם לגבעה 69, שם גרו באוהלים עד שהתחילו להקים את בתי הקבע ביישוב. כל משפחה קיבלה חדר וחצי שכלל מטבחון ומקלחת. המתיישבים החלו לעסוק בחקלאות. באותה התקופה היה צנע. המתיישבים קיבלו בולים ובזה קנו מצרכים. הייתה הקצבה של חצי ביצה לנפש ביום ומאה גרם בשר לשבוע – התקופה הייתה תקופה קשה אבל טובה.

נולדתי בשנת 1951 ביום כיפור. במושב הייתה אז רק משאית אחת – היא הייתה כלי התחבורה היחידי. כשאמי ז"ל כרעה ללדת ביום הכיפורים בצהרים, הזעיקו את המשאית ואת הנהג מבית הכנסת להסיע אותה לבית היולדות בתל אביב. הם היו חייבים לנסוע דרך העיר יבנה – ושם חטפו מטר אבנים מהמתפללים. אימי ילדה בסביבות השעה ארבע אחה"צ ולא הסכימה לשבור את הצום, רק במועדו. נולדתי וגדלתי בבית עזרא למשפחה בת שבעה ילדים, ארבע בנות ושלושה בנים. היו לנו לולים, סוסים, מטעים של עצי פרי. הגנים היו במושב, בית הספר היסודי במושב אמונים, והתיכון במושב באר טוביה. למדתי עד כיתה י' מקצוע מסגר מכני.

כאשר הייתי ילד קטן הלכנו כמה מהאחים עם אמא ללול לאסוף ביצים, נכנסנו ללול וראינו ערבי גונב את הביצים. אמא הרביצה לו עד שהוא ברח. השכנים אמרו לה להתקשר למשטרה, אבל אמא אמרה שאחרי המכות שקיבל ממנה הוא לא יחזור יותר.

אחרי בית הספר התחלתי לעבוד בעשו"ת תעשייה צבאית עד לגיוסי לצבא.

שירות צבאי במלחמות ישראל

בצבא שרתתי בנח"ל מוצנח. משך הטירונות היה חצי שנה ובחצי שנה ראינו רק פעמיים את הבית.

במלחמת יום הכיפורים נלחמתי בדרום סיני. רדפנו אחרי חוליות קומנדו שחדרו ממצרים. ביום הראשון למלחמה המצרים החדירו חוליות קומנדו מוטסות במסוקים והנחיתו אותן בעומק השטח כדי לפגוע בתגבורות שמגיעות לכיוון התעלה. בהמשך המלחמה חצינו את התעלה. הייתי במילואים במלחמה, חצי שנה רצוף. זו הייתה מלחמה קשה ותקופה קשה שהצריכה אותנו לעשות הרבה מילואים: חודשיים מילואים חודשיים בית, וכך זה נמשך במשך שנה שלמה.

במבצע ליטני, הדרכתי את הפלנגות שנהפכו לצבא דרום לבנון. לימדנו אותם להפוך לצבא.

במלחמת לבנון הראשונה גויסתי בצו 8 ועלינו צפונה. היינו כוח עתודה ללוחמים. החזקנו את קו כביש בירות דמשק. ואחרי המלחמה תפסנו קווים בדרום לבנון עד שנסוגנו מדרום לבנון.

במבצע "חומת מגן" גויסתי שוב בצו 8. התוכנית הייתה לכבוש את רפיח ברגע האחרון בוטלה המשימה ונכנסו לנצרים לתגבר את היישוב.

בשנת 1976 נישאתי לריטה ונולדו לנו 4 ילדים. וכיום יש לי 11 נכדים שיהיו בריאים.

התקופה הייתה תקופה קשה אבל טובה.

הזוית האישית

סבא אורי: בריאות, ולהתמיד בלימודים ולהגיע כמה שיותר רחוק ולשמוע להורים. אוריאל: בריאות שתזכה להיות סבא רבא ושנהיה משפחה מלוכדת.