מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בשכונת שביב בהרצליה

אני עם נכדי עידו האהוב
אני בת אחד עשרה בילדותי
על החיים בתוך המשפחה

נולדתי בעיר "מוסל" בעיראק, ילדה חמישית במשפחה. כשעלינו לארץ הייתי בת 3 והגענו למעברה בכפר נחמן ברעננה. אחרי 5 שנים במעברה עברנו להרצליה לשכונת שביב.
 
גדלתי בבית עם שנים עשר אחים ואחיות בשכונת שביב שבהרצליה. בבית שלטו האחים הגדולים כנהוג במשפחות ברוכות ילדים בעדה המזרחית. להורים שלי לא הייתה שליטה על כל הילדים, לכן האחים הגדולים לקחו על עצמם את החינוך על הילדים הקטנים יותר. אנחנו הבנות ניקינו את הבית ועזרנו לאמא בתחזוקת הבית וגידול הילדים הקטנים. אני מאוד כיבדתי את האחים הגדולים ובמיוחד את האח הבכור.
 
בבית הייתה שמחה של המשפחה, היו מלא ילדים, אנחנו האחים והילדים של השכונה. אני זוכרת את השכנה התימנייה שלי ממול שהייתה מכינה פיתות לקראת שבת, הריח הגיע עד אלינו והיא הייתה מפנקת אותנו בפיתות חמות לשבת.
 
שכונת שביב של היום הייתה הבית שלי, הרחוב בו שיחקנו, השתוללנו ונהנינו מהפשטות. זכורה לי שבת אחת, בשנת 1960, שיצאנו אני ואחותי הקטנה ממני בשנתיים לטייל, הלכנו ברגל מהרצליה לרעננה דרך השדות, לא היו כמעט מבנים בדרך, היה יום יפה ושמשי.
 
כאשר חזרנו הביתה אחותי החליטה לעבוד על אחי וסיפרה לו שאני עצרתי בחור עם אופנוע ועליתי עליו. כמובן שזה לא היה נכון, אחי כעס מאוד והסביר לי שעלי לכבד את המשפחה, הוא נתן לי עונש לא לצאת מהבית. אחרי כמה ימים הגעתי לבית הספר שבו למדתי, בית ספר "הרצל" מכיתה ו'-ח'. המחנך שלי, אלימלך, שאל אותי מה קרה לי ומדוע לא הופעתי בבית הספר,  פחדתי לספר מדוע לא הופעתי בבית הספר כי זה לא היה מקובל, כבוד המשפחה היה חשוב מאוד. המחנך דאג לי מאוד. אני זוכרת אותו לטובה, את האכפתיות שלו, את תשומת לב לפרטים וחשוב שיהיו כאלו מחנכים שייראו את הילדים כמו שהם.
 
העשרה
מעברה: "מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם".
"יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. כמעט כל הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען עולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" ובית הספר היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום. השכונה נקראת על שם תשעה יהודים מבצרה שבעיראק שהואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל ונתלו בפומבי ב-27 בינואר 1969". ( ויקיפדיה).
 
תשע"ו

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם,

שכונת שביב - הרצליה
יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. כמעט כל הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען עולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" ובית הספר היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום. השכונה נקראת על שם תשעה יהודים מבצרה שבעיראק שהואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל ונתלו בפומבי ב-27 בינואר 1969.

ציטוטים

”הילדים צריכים ללמוד מהורים כי זה יעזור להם בהמשך החיים“

הקשר הרב דורי